מקובל לחשוב שמלחמת השחרור -על שלל שמותיה- הסתייימה, אבל האמת היא, מאז סיום המלחמה והסכמי שביתת הנשק שנחתמו לאחריה, המדינה אינה יכולה לנוח על זרי הדפנה, אין לה כמעט זמנים של שקט, כאשר מדינת ישראל בתחילה נאלצה להתמודד עם מלחמות שאיימו על קיומה, וכיום היא נאלצת לנהל מדי כמה שנים מבצע נגד ארגוני טרור מאורגנים ומסודרים כמו צבא המאיימים על קיומה. גם בין מלחמה למבצע הבא המתח הביטחוני הוא בדרך כלל גבוה מאוד. אין שום מדינה בעולם שלאחר שהכריזה על עצמאות עדיין נמצאת במלחמת השרדות, אולי השרדות זו הגזמה, אבל היא צריכה להילחם על גבולותיה מדי זמן, ולשמור על עירנות גבוה במיוחד.

גם הדברים שנעשו בשביל להוריד את המתח הביטחוני, ולמנוע את הצורך במבצעים ואבדות בנפש, כמו גדר ההפרדה לאורך הקו הירוק או כיפת ברזל, הם ראויים יותר לשם 'לאטע'ס'. איזו מין מדינה זו שאינה מצליחה במשך שנים לעקור מהשורש את הבעיה החמורה הזו שיושבת על גבולותיה ובתוך גבולותיה, ובמקום זה היא נאלצת לבנות דרכים עוקפות לבעיה.
אין שום מדינה בעולם, שכביש כמו 443 שהיא אחת הדרכים המובילות לבירה, צריכה הגנה תמידית בדמות גדר לכל אורכה למניעת פגיעות לאומניות. אין שום מדינה בעולם שבירתה זקוקה להגנה ביטחונית בדמות גדר עוטף י-ם. אין שום מדינה שבבירתה יש שטחים שהם כמו נשארו כבושים, כאשר במזרח י-ם אזרח שבטעות יקלע לשם עלול לעבור לינץ אם הוא לא יספיק לצאת משם מהר, המשטרה והעירייה לא אוכפים שם את החוק רק כשבאים מים עד נפש או במקרה וזו בעיה ביטחונית שאי אפשר להתעלם ממנה מחשש תגובת הציבור.

האבסורד הוא, שאחד הדברים היומרניים שהם מצהירים מדי שנה בתקופה זו, כאילו כיום אנו מוגנים מפני שואה נוספת, ומכח זה הם גם מתיימרים למנוע בתקיפה אווירית את הגרעין האיראני. האם לאחר כל הנ"ל אפשר כלל לחשוב כך. אם את כל הנ"ל הם לא מצליחים למנוע, ואם כל כך הרבה צבאות התאחדו אז להילחם בצורר הנאצי ולא הצליחו, האם זה שהמדינה הקטנה הזו הייתה אז קיימת היה מונע את השואה?
אכן ישנם מדינות שצריכות לפעמים להתגונן בסיטואציות דומות להנ"ל, אבל כשלוקחים את כל המכלול הנ"ל, נראה שאין לזה אח ורע בכל העולם. מלחמת העצמאות לא הסתיימה.

2. עצמאות מדינית?

עם קום המדינה, ראשיה ידעו לומר, שכיום שלעם היהודי יש בית לאומי ויש לו עצמאות מדינית שאינה תלויה בחסדי הארצות בהם הם חיים אנו מוגנים משואה נוספת.

למעשה כיום לאחר 67 שנות עצמאות, אנו רואים שבעלת הבית האמיתית כאן היא ארצות הברית שכפתה עד היום מהלכים מדיניים רבים, בכל מבצע צבאי מיד עולה השאלה תוך כמה זמן יכפו על ישראל מהלך מדיני יסדיר זמנית את הבעיה עד למבצע הבא. גם ראשי הימין, אחרוני מאמיני הפנטזיה של עצמאות מדינית, כשהם מגיעים לכס ראשות הממשלה או כל תפקיד בכיר שהוא, הם משנים את דעתם לפחות חלקית, כי מה שרואים משם לא רואים מכאן. בגין עבר שינויים בדעותיו, שרון עבר שינוים, ואף גם נתניהו (שתי מדינות לשני עמים).

נראה שלהכרזה 'הר הבית בידינו' המסמלת את הניצחון במלחמת ששת הימים, יש להוסיף כיום סימן שאלה, לאורך כל השנים מאז שהר הבית בידם, האופן היחיד שהיה לזה משמעות בפועל ולא רק רשמית זה בגלל נקודת המשטרה על ההר, כיום, כבר חודשים שנקודת המשטרה נטושה לאחר שהמוני פורעים הציתו אותה, כשכוחות הביטחון ביקשו למנוע זאת על ידי הכנסת כח משטרתי גדול להר, ראש הממשלה פחד לאשר זאת מחשש שזה יביא להרוגים ולעימותים ממושכים עם המגזר הערבי, מה שיביא לגינויים נרחבים בעולם שגם כך לא חסרים למדינת ישראל.

אם על כל דבר קטן ההתחשבות העיקרית היא מה תהיה תגובת העולם, איך בדיוק אפשר לומר שמדינה עם עצמאות אזרחית-מדינית הייתה מצילה את היהודים בשואה, הלא המעצמות היו מחליטות מה טוב להם והיו כופים את רצונם על המדינה הקטנה, בדיוק כפי שהם כפו אז את רצונם על מדינות קטנות.

אגב, כחלק מהעצמאות המדינית הם חשבו להפוך את ישראל לבית לאומי ליהודים. מדינת ישראל מונה כיום כ-6.000.000 יהודים, מספר זה הוא פחות ממחצית העם היהודי שעדיין רובו חי בתפוצות ואינו חושב לעשות עלייה. כעשרים וחמישה אחוז מהנולדים כאן בוחרים להפוך ליורדים, עוד אחוזים ניכרים נכספים להיות יורדים רק בקשות ההגירה שלהם סורבו. כלומר הציוניים עצמם אינם רואים את המדינה כבית לאומי ליהודים.

3. עצמאות ביטחונית?

הציונות רצתה בכל מאודה להיפטר מצורת היהודי הגלותי, אחד הדברים שהיהודי הגלותי מסמל זה קיבוץ נדבות. כיום בג'נטלמניות מדינת ישראל היא מקבצת נדבות הגדולה ביותר, כאשר חלק גדול מביטחונה תלוי בכספי סיוע ביטחוניים שנתיים, ומדי שנה מתעוררת השאלה מה תהיה גודל הנדבה השנתית. בגלל תלותה הביטחונית של ישראל בכספי סיוע אלו הם משמשים גם בידי ארה"ב ככלי לכפיית החלטותיה על מדינת ישראל "העצמאית".

כבר מקום המדינה הייתה תלויה בחסדי אומות העולם, בתחילה הייתה זו צרפת שפרסה חסותה על המדינה הצעירה, עד למלחמת ששת הימים בה הדברים התנגשו עם אינטרסים נוגדים שלה וביטלה לכן את חסותה, כשמאז ארה"ב פרסה את חסותה. גם אז במלחמת ששת הימים ראינו עד כמה "העצמאות" הביטחונית תלויה בחסדי האומות, כשתוך כדי המלחמה ארה"ב שיגרה במהירות נשק רב לאחר שהתחמושת עמדה להיגמר. רק לאחרונה בסוף מבצע צוק איתן, ראינו עד כמה הם תלויים בחסדי אומות העולם, כאשר אזל התחמושת במחסני הצבא והיו זקוקים להספקה מארה"ב שכמובן התנתה את ההספקה במילוי דרישותיה.

4. עצמאות מהדת?
כחלק עיקרי מפתרון שאלת היהודים חשבו ראשי הציונות, שאם הם ישילו מעצמם את חובתם ליהדות ויידמו לשאר אומות העולם הבעיה תבא על פתרונה. האנטישמיות ורדיפת היהודים תיפסק. לצורך כך הם ניסו לחנך מחדש את היהודים, ואכן הם הצליחו שכיום רוב היהודים אינם שומרי תו"מ, בקום המדינה ההצלחה הייתה נראית כל כך מסחררת, עד שבן גוריון אמר שיבא זמן וחרדי יהיה מוצג מוזיאוני, אז זה היה נראה מבט ריאלי הרואה את המציאות בצורה מפוכחת ביותר, לא היה בית במאה שערים שלא היה בו ילד שלא ירד מהדרך, כלל ישראל היה נראה כמו לאחר פירמוט, חיצונית החומרה קיימת, פנימית התוכנה נמחקה כליל.

כיום 67 שנה אפשר לומר שהציונות נכשלה כישלון חרוץ בשני הדברים, האנטישמיות העולמית חייה קיימת ובועטת, ההבדל היחיד, שהצורה והאמצעים לרדיפה השתנו מאז, האנטישמיות החליפה פניה מרדיפה גלויה, לרדיפה במסווה אקדמאי רצון לפתרונות שלום וכדו'. עם זאת עד היום על אף הכישלון, הם עדיין מנסים להתעלם ולהתקדם לנסות להיות ככל העמים, כשהשאיפה היא 'שלא עוד עם לבדד ישכון...' כפי שאמר רבין בחתימת הסכם השלום עם ירדן. אבל האנטישמיות אינה תלויה בחשיבה רציונלית, היא טבועה בטבעו של העולם ללא אפשרות התחמקות ממנה. "סיני שמשם ירדה שנאה לעולם".

גם ברדיפת היהדות החרדית (שעד היום לא נפסקה, רק שינתה צורתה) הציונות נכשלה. הציבור גדל מאז עשרות מונים, מוסדות התורה פורחים וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. הנתונים להלן מדברים בעד עצמם:
תקופה מחזור שנתי כמות שנים ס"ה תלמידים תקופה לועזית
תש"ה-תשט"ו 1000 10 10000 1945-1955
תשט"ו-תשכ"ה 2000 10 20000 1955-1965
תשכ"ה-תשל"ה 4000 10 40000 1965-1975
תשל"ה-תשמ"ה 6000 10 60000 1975-1985
תשמ"ה-תשנ"ה 8000 10 80000 1985-1995
תשנ"ה-תשס"ה 10000 10 100000 1995-2005
תשס"ה-תשע"ה 12000 10 120000 2005-2015