זה אותו ישראל גליס שבתסכולו הוציא דיבתו של עורך יתד/
הפלס הגרנ"ז גרוסמן שליט"א בדברים חסרי שחר

זה אותו גליס שרכב לו בהנאה על גלי המשטמה והשטנה כנגד
תלמידי וממשיכי דרך רבותינו זלה"ה כשבשעת גניבת היתד
הוא לא הסתיר את שמחתו לאיד, וטרח לייחצ"ן את רוח המהפכה
הרפורמיסטית של האביב החצרי...

וכעת בשם הסיסמה השחוקה של "שנאת חינם", חושף המזרחיסט
הזה את מהותו האמיתית, כמזרחיסט מן השורה שמסתיר את
תועבותיו תחת סיסמאות נבובות של "אהבת חינם", בכך הוא
מאשים מבין השורות את אלו ההולכים בדרך ישראל סבא, והרואים
בציונות כאבי אבות הטומאה כאילו הם לוקים ב'שנאת חינם'...

מזכיר משהו... כל אלו שזועקים לכיוונם של יראי ה' זעקות
שבר צבועות בשם "בין אדם לחבירו" ו"מדות טובות", ארבם
בקרבם, וכידוע דברי מרן הגרי"ז בענין...

להלן הכתבה

* * *

שנאת חינם תשע"ה

כשהמשיח יגיע, אין ספק שהוא יגיע לכותל לפגוש את האנשים שהוא צריך לגאול, ואחר-כך יחפש את הישיבה הכי קרובה. ומה נמצא במרחק הליכה מהכותל? "ישיבת הכותל" ■ יש כאלו שזה גורם להם צמרמורת, מאחר והם בטוחים שהוא יבוא קודם כל לפוניבז' או לחברון, אבל זו המציאות

הרב ישראל גליס ז' אייר התשע"ה 15:04 26.04.2015

אנחנו בימים של שאלה: האם מה שאנחנו רואים כיום במדינה זה "ראשית צמיחת גאולתנו", או "ראשית צניחת גאולתנו". אנחנו מתבוננים ברחמנות באלו שחוגגים את יום העצמאות עם ברכה או בלי ברכה, כמו גם באלו שאומרים "תחנון" בכוונות מיוחדות כמו בתפילת כל נדרי, כאילו בהתרסה ובמחאה. אלו ואלו נפגשים בכותל המערבי, והשנאה צועקת מעיניהם של אלו כנגד אלו, ומבטי השנאה אחד כלפי השני ניכרים לעין כל.

וזה החטא היות גדול, השנאה הזאת בין אלו לאלו, ולצערנו וזה כבר דור שני ש"משחק" את השנאה הזאת, שהעונש עליה הוא הרפורמיות "מחללות הכותל", כפי שראינו בכותל בראש חודש השבוע.

אבל הדברים הם עמוקים יותר, מאחר שדור שלם התחנך על ברכיהם של השונאים מהדור הקודם.

אבל כמה מאיתנו, מבני הציבור החרדי, עמדו מקרוב על עולם התורה הדתי-לאומי או החרד"לי? מי מאיתנו עלה פעם לאחד מבתי-המדרש שלהם וניהל דיון תורני או השקפתי עם אלו הנקראים "כיפות סרוגות"? בימים אלו שאנו מתאבלים על שנאת חינם שהייתה בין תלמידי רבי עקיבא, האם אנו לומדים להבין מה היה שם – או שאנו עושים "העתק הדבק" לשנאה הזאת בימינו?

מדי פעם אני מזדמן ל"ישיבת הכותל", לישיבת "עטרת כוהנים" או לישיבת האם, ישיבת "מרכז הרב", ואני לומד להבין מי הם, מהי תורתם ותפילתם, ומהן הליכותיהם ומחשבותיהם.

גילוי נאות: בשבת האחרונה התפללתי בישיבת "מרכז הרב", בגלל שמחה משפחתית שהוזמנתי אליה שנערכה בסמוך. אולם הישיבה היה מלא עד אפס מקום, כשרשמית עדיין היה "בין הזמנים". בעוד היכלי הישיבות הקדושות עדיין היו ריקים וחדרי האוכל בהם היו סגורים, כאן התנהלה תפילה ישיבתית לכל דבר, וחדר האוכל היה פתוח כמו באמצע הזמן. ובעוד המתפללים האברכים מתפזרים לקידושא רבא ולביתם, נשארו כמה עשרות בבית-המדרש לשבת וללמוד ולא מיהרו לחדר האוכל.

תפילת שחרית של שבת, פתיחת ההיכל לקריאת התורה. אני מביט בארון הקודש. בארון מונחים כל ספרי-התורה בתפארתם בשתי קומות, כאשר בקומה העליונה בולטים שמונת ספרי-התורה שנתרמו לזכרם של שמונה פרחים צעירים שנהרגו ברצח הנורא שהיה בישיבה. ברור שזה מעלה בפני כל אחד זיכרונות של מסירות נפש. האם יש עוד ישיבה עם זיכרון כזה חזק?

"רבי איצל'ה מתמיד", ששמו היה רבי יצחק וינוגרד, מייסד ומקים ישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה בירושלים בה למדו גדולי תלמידי-החכמים של ירושלים, לא רצה לעזוב את הישיבה שהייתה במרחק הליכה של 5 דקות מהכותל. הסיבה שלו לכך הייתה כי המשיח שיבוא במהרה יגיע לכותל ויחפש מן הסתם את הישיבה הקרובה לכותל כדי לשמוע שיעור או להגיד שיעור, "אז מי נותן לי רשות ללכת מכאן?", היה אומר רבי יצחק, "הרי הוא יכול לבוא בכל רגע".

וכך גם במהרה בימינו. כשהמשיח יגיע, אין ספק שהוא יגיע לכותל לפגוש את האנשים שהוא צריך לגאול, ואחר-כך יחפש את הישיבה הכי קרובה. ומה נמצא במרחק הליכה מהכותל? "ישיבת הכותל".

יש כאלו שזה גורם להם צמרמורת, מאחר והם בטוחים שהוא יבוא קודם כל לפוניבז' או לחברון, אבל זו המציאות.

אז בימים של זיכרון על שנאת חינם, לא מספיק שאנו עושים רק "זיכרון" ולא שומעים מוזיקה ולא עורכים נישואין ומסתובבים מגודלי שיער, אלא צריך גם ללכת למקור ולא לפחד לעמוד מקרוב על דעתם של אלו שחוגגים את ראשית צמיחת גאולתנו ולהשלים עמם.

גם הדור הקודם של אלו הנקראים חרדים לדבר ה', לא חלמו על התפתחות כזאת של עולם התורה "הציוני". יש שם אלפי בני-תורה, אברכי כוללים יראי שמים באמת, מחברי ספרות תורנית ענפה וחשובה.

אם חושבים על הורדת שנאת החינם בין הקבוצות, הדרך היא לאפשר לגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א ראש ישיבת "חברון" למסור שיעור בישיבת "אור עציון" שבמרכז שפירא ולגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א ראש ישיבת פוניבז' להעביר שיעור ב"ישיבת הכותל", ולאפשר לרב חיים דרוקמן שליט"א לתת שיעור כללי ב"חברון" או לרב ישעיהו הדרי למסור שיעור כללי בפוניבז'.

אבל מה יגידו? שאני נאיבי, שאין מציאות כזאת.

אז אני לא דורש מאף חרדי לרקוד לצלילי שירי יום העצמאות או לעמוד בצפירה, אלא רק קצת להתבונן ולשים לב: יש בארץ ציבור ענק שומר תורה ומצוות שהם יראי ה' לא פחות מאלו הגרים ברחוב רבי עקיבא פינת חזון איש בבני ברק, או במלכי ישראל פינת ישעיהו בירושלים.