אני מכיר את מחלקות בית החולים מקרוב.
החל מיולדות, שם נולדו כל ילדי. ויש לי ב"ה למעלה מ10 ילדים.
בכל המקרים יצאנו מרוצים.מח' ילדים, שם ילדי אושפזו בהזדמנויות שונות.
הלכנו לשם רק במקרים הגיוניים (כגון מקרי צורך באנטיביוטיקה מהווריד, ניתוח הסרת שקדים, ומקרים ברמה דומה)
תמיד יצאנו מרוצים, גם מבחינה רפואית, רוחנית, ושירות.
מעבר לבחינה הרוחנית הפשוטה, שמירת עיניים כשרות ושבת. מקבלים גם אפשרויות לאכול במקום. אם במסעדה הכשרה, או מהמנה של הילד (הילד מקבל מנה מלאה, גם אם הוא בן שנה, במטרה שההורים יאכלו את המנה שלו...) וכמובן התועלת הפשוטה בכך שאנו בבני ברק, מקום בו יש לאן לצאת, וקל למבקרים להגיע.
נציין כי במקרים סבירים, מקבלים אישורי יציאה בקלות רבה.
(היינו אם היה כבר ביקור רופאים, ויש כמה שעות עד התרופה הבאה, ניתן לקבל אישור יציאה מביה"ח עד התרופה. ובינתיים ללכת הביתה/לסבתא/לפינת החי/לכל מקום הגיוני אחר)
מח' מבוגרים. הייתי עם הסבא שלי ז"ל. הוא עבר שם ניתוחים אורטופדיים בהצלחה רבה מאוד, וכן השהות במקום היתה נוחה בהרבה.
אציין עובדה מדהימה.
בכל בי"ח, כגון בתל השומר. כל חרדי נורמלי שומר על החולה 24/7.
אך במעייני הישועה מאוד מקובל להשאיר את החולה בלילה ללא שמירה, תוך שסומכים על הצוות שיעשה עבודתו נאמנה.
(פותח האשכול סתם אדם רע, שהשאיר את אביו 24 שעות לבד. אדם סביר היה מזדרז לחזור בבוקר)
ניתן לראות את המחלקה הפנימית שקטה לחלוטין בלילה, כמעט ללא קרובי משפחה.
מאידך. תקלות יש בכל מקום, כמובן גם במעייני הישועה.
לדוגמא (שפותח האשכול אינו מכיר) הרב בינדר ז"ל, נפטר לפני כשנה.
לכאורה היה זה עקב רשלנות ביה"ח מעייני הישועה.
ומדובר באדם שהגיע עם בעיה בלב, היה בסביבות גיל 60.
אך כל בר דעת יודע שבבתי חולים אחרים, יש לא פחות תקלות.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
)