זה סיפורו של מיזם שבא לשנות תפיסה חברתית מגיל אפס, אבל זה קודם כל סיפורו של מיזם משנה מציאות בקרב ההורים - חרדים וחילונים. משה ושרית סוויסה, זוג חרדי מבני ברק, הגשימו חלום ופתחו רשת גנים חרדית-חילונית. "ילד עם כיפה, ילד בלי כיפה, הילדה שלי התרגלה למגוון וזה נראה לה טבעי"
טלי פרקשפורסם: 09.06.15 , 12:12

מה מניע זוג חרדי מבני ברק, בעלי מעון מצליח (הווה אומר, פרנסה מובטחת) - לחפש הרפתקאות יומרניות לחינוך מעורב בגיל הרך? לא סתם מעורב, בנים-בנות – כי אם חרדים וחילונים הלומדים יחדיו בכפיפה אחת.

חלום, זאת התשובה הקצרה: לפני שמונה שנים היה למשה ושרית סוויסה, זוג חרדי מבני ברק – חלום על מסגרת לפעוטות שתשרת אוכלוסייה מעורבת, חרדים וחילונים גם יחד. שני הצדדים היו כמובן סקפטיים לגבי המיזם החדשני ל"דו-קיום במוצץ", אך הזוג סוויסה, חדורי אמונה והתלהבות, הקימו את "יובלים" – מעון עם אידיאולוגיה מגיל אפס, שצמח לרשת של מעונות ברחבי הארץ, לאו דווקא באזורים חרדיים.

זהו סיפורו של מיזם דו-קיום שבא לשנות את התפיסה החברתית האחד כלפי השני מגיל אפס, באמצעות חינוך הפעוטות והילדים לסובלנות. אבל עם כל הכבוד לילדים רכים בשנים, זה קודם כל סיפורו של מיזם משנה מציאות ותפיסות עולם בקרב ההורים של אותם הילדים - חרדים וחילונים - ששמו בצד, כל אחד מהם, כמה עקרונות חשובים, לטובת עקרונות חשובים לא פחות.

המטען האידיאולוגי מתחיל בכיס: הזוג סוויסה החליט שלא לנצל את היכולת לפעול כמסגרת פרטית, ונכנס תחת פיקוח המדינה. "האני מאמין' שלי היה שגם להורים חילונים בבאר יעקב, למשל, מגיעה מסגרת איכותית לילדים, שמפוקחת על ידי המדינה - ועם מחירים בהתאם", משה סוויסה אומר. "אין סיבה שהורה בעפולה, ישלם יותר מההורים בבני ברק".

הצוות העובדות במעון הוא מעורב במכוון ולכתחילה: חרדיות וחילוניות. "כשילד גדל במעון שבו יש גננות ומטפלות מכל הזרמים, הוא גדל באופן טבעי לתוך דו-קיום", שרית סוויסה מסבירה. "הוא לא עסוק בהבדלים או בשוני, אלא מקבל הכל בטבעיות, וזו המטרה: לנטרל את הסטיגמות והמחסומים שעלולים להגיע בעתיד, בגילאים היותר מאוחרים, אצל מי שלא גדל בחברה מעורבת כזו".

ומה עם ההתבדלות הידועה, המוכרת בכלל המגזרים? "בגיל הרך ילד נמצא במעון הרבה שעות, ומה שחשוב זה שהוא יקבל חום ואהבה", אומר משה. "גם מטפלת חילונית וגם חרדית יכולות להעניק את זה. והוא יקבל את מה שחשוב משתיהן".

אז איך זה עובד בפועל? איך מצליחים לדחוס למסגרת חילונית-חרדית, תכנים ואופי שיהיו מקובלים על שני הצדדים ?

"יש הורים חילונים שדווקא התכנים הדתיים היו חשובים להם, ויש שדווקא מאוד חששו מהם. הרעיון היה ללכת על המכנה המשותף שיתאים לכולם. הילדים לומדים על חגי ישראל, ויש קבלת שבת, כמובן. ומצד שני, גם מה שחשוב להורים החילונים נשמר, כמו יום הזיכרון ויום העצמאות.

"במעון היו לנו אירועים שלמים סביב המועדים הלאומיים. באחד המעונות הגננת החרדית, אירחה בגן חיילים שחגגו עם הקטנטנים בגן את יום העצמאות. הילדים חילקו להם מתנות, והייתה הפעלה שלמה סביב זה.

"יש כמובן עוד נושאים שהם לא רק התכנים. למשל, שהאוכל יהיה לא רק איכותי - אלא גם בהכשר בד"ץ. ומנגד, שהצוות החרדי יידע גם לתקשר עם ההורים בפייסבוק. לכולם ברור שלגן הזה יש שני פנים: הצד הדתי שחשוב לחרדים, והצד הלאומי שעקרוני לחילונים - וזה עובד ביחד".

אין רתיעה מצד הורה חילוני שמגיע לגן, ורואה אתכם, על החזות החרדית הבלתי מתפשרת שלכם - או אשת צוות חרדית?

"בהחלט יש", מודה סוויסה. "זה נשאר עד עכשיו, אגב. יש אנשים שזה עדיין מלחיץ אותם. גם אנחנו חוששים מהרגע ראשון של 'מה הם יגידו'? 'איך הם יגיבו'? לשמחתי זה מתפוגג מאוד מהר. ההורים רואים שיש תקשורת טובה, ושצוות הגן הוא לא 'חרדי' אלא מעורב. יש חיוך ויש הארת פנים, וכן, זה שיש פה עוד הורים שנראים בדיוק כמוהם, זה שובר את כל המחיצות".

פעוטה לא רואה שונוּת
טלי לבנון (33), אשת יחסי ציבור מעפולה, מספרת על חששות לא מעטים שליוו אותה בהחלטה: "האמת היא שלא רציתי לשמוע על זה בכלל. הייתי לגמרי נגד. לא רציתי שיכניסו דברים שאני לא רוצה. על אף שהיו לי חברות עם ילדים שם, והיו להם רק דברים טובים לספר - פחדתי שהילדה תגיע הביתה, ותתחיל להגיד לאבא לשים כיפה, או לי - להדליק נרות".

"זה מאוד טבעי לרצות שהילד שלך יתחנך בהתאם לערכים שלך, ולא ערכים של משהו אחר",