ערכתי לאחרונה בתאריך 12.06.15 בשעה 09:29 בברכה, יקוואל
מבלעדי אישור אנשי החצרות לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.
מצ"ב נאומו של הרב ישעיה שולזינגר שליט"א, מלפני כשנתיים. דברים מזעזעים (תודה להשיב גמול על הקישור)
הרב שולזינגר - חתנו של משגיח ישיבת חדרה הרב נוביק, ובנו של ר' משה מרדכי זצ"ל - בכינוס שהיה לבוגרי ישיבת חדרה.
כאשר התקשרו להודיעני על מקום הכינוס כאן, נזכרתי במה שהיה מספר אאמו"ר זללה"ה על מרן הרב אברמסקי, מתקופת היותו רב בסלוצק שברוסיה הסובייטית. באותם זמנים גזרו הסובייטים איסור חמור על ברית מילה, ומי שרצה לעשות ברית מילה היה מודיע על כך בצינעה לרב, שביום פלוני במקום פלוני הוא צריך למול את בנו. הרב הוא שהיה מודיע זאת למוהל, אולם היה אסור לו לומר למוהל ח"ו היכן הברית... לפי ההסכם, ביום המיועד, בשעה המיועדת, היה מגיע המוהל סמוך לבית הרב, והרבנית היתה יוצאת עם סל בידה, כביכול היא הולכת לקניות בשוק. המוהל היה הולך אחריה במרחק ראיה, וכשהיו מגיעים לבית בו היה מיועד להערך הברית, היתה הרבנית מניחה לרגע את הסל, כאילו מסדרת משהו, וממשיכה הלאה. רק אז ידע המוהל את מקום הברית.
בבני ברק הסובייטית, כשקבוצת אברכים רוצה להתכנס ולדבר דברי חיזוק, אז ח"ו אסור שעשרים וארבע שעות לפני כן יידעו הם בעצמם את מקום הכינוס. רק ברגע האחרון ממש, מי שיגיע לכתובת זו וזו, יאמרו לו היכן האירוע...
יהודי אחד אמר לי השבוע ווארט. כתוב בפסוק, שכאשר יעקב אבינו נפגש עם המלאך של עשו, "ותקע כף ירך יעקב וגו' והוא צולע על ירכו", ואח"כ כתוב "לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". נשאלת השאלה: מהו "ותוכל"? הלא היה מאבק, והוא יצא צולע! ואולי ניתן לבאר כך: המאבק בין יעקב לשרו של עשו לא היה במכות, אלא מאבק אידיאולוגי על 'עולם הזה' מול 'עולם הבא', ויכוח שורשי וחמור. בו ברגע ששרו של עשו מתחיל לתת מכות, הוי אומר שיעקב כבר ניצח, שהרי העומד מולו הוצרך להסיט את הויכוח לפסים אחרים... אם כן, ברגע שיעקב אבינו קיבל מכה - יודע הוא: "ותוכל"!...
כולם מבינים שלא התאספנו כאן ל"אסיפת בחירות". הציבור פה יותר מדי איכותי עבור אסיפות כאלו. בנוסף, בטוחני שאיש מן הנאספים כאן לא יכול לשער עד כמה שקשה לי לדבר פה, קושי גופני ונפשי ממש. גם אחרי שהסכמתי, הרגשתי שאני באמת לא מסוגל והתקשרתי להתנצל ולבטל. אולם שלשום בערב, צילצל אלי אברך יקר בשליחות המשגיח שליט"א, שפנה אליו וביקשו לומר לי, שלגודל גורליות המערכה אין שום תירוץ בעולם שיכול לפטור מזה, וכל אחד מחוייב מה שהוא יכול להועיל. אני מקדים את זה בשביל לומר, שאף אחד לא יכול לפטור את עצמו משום דבר, לא משום קושי ולא משום טענה. ולכן אני פה.
על מה בעצם נסובה המערכה?
זו מערכה עמוקה מאד, רחבה מאד מאד, זו לא המסגרת להיכנס לנושא בכללותו. יש בזה המון פרטים והמון נושאים. אפשר לדון שבוע על מה להתמקד, על מה לדבר. אנחנו לא מתכוונים להיכנס פה לנושאים אידיאולוגיים, דרך זו או דרך אחרת, שיטה פלונית או שיטה אחרת, כי לא זה הנושא. כלומר, אנחנו עדיין לא אוחזים בנושא הזה, אנחנו אוחזים הרבה הרבה רחוק מכך, ביסודי היהדות ממש, וממילא הכל מכאן ואילך מיותר.
כשננסה להגדיר במילה על מה נסובה המערכה, אפשר בשני נוסחאות. המשגיח שליט"א התבטא: "המערכה עכשיו, זו העמדת הדת הרבה יותר מהמערכה בתשמ"ט". יש כאן כאלו, מסתמא, שלא יודעים מה היה בתשמ"ט, אולי אחרי הבחירות יותר נתפנה לכך... אבל בכל זאת: בתשמ"ט כל גדולי הדור התלכדו יחד על מאבק, די אם נזכיר את מרן הרב אלישיב שפעם ראשונה אז שבכלל הוא הופיע בציבור, שהוא יצא מן הד' אמות שלו. לימים נתברר שמרן הרב שך ביקש מאוד מהרב אלישיב שידבר בכנס בבניני האומה, והרב אלישיב אמר שלא שייך, הוא בחיים שלו לא דיבר, והוא לא בר הכי וכו', והרב שך קיבל את דעתו. אחרי הכנס הרב אלישיב חזר הביתה, והוא אמר להם בבית שהוא חשש שמא בשעת מעשה הרב שך יבקש שוב, אז הוא הכין דרשה(!) וכיצד יתכן לומר שכעת זו מערכה יותר חשובה מתשמ"ט? - המשיך המשגיח ואמר: מן המחלוקת בין גדול"י רחוקים אנו, ופשיטא שאין לנו להתערב, אבל המערכה עכשיו זה לשבור את שלטון החצרות. זהו הנושא.
המצב היום, מי שיודע אפילו מעט ממה שקורה, מזעזע כל לב. יש קבוצה של אינשי דלא מעלי, בריונים ממש, שבכח הזרוע ובכל הכוחות העומדים לרשותם שולטים שלטון בלעדי בכל המנגנון, בכל המערכת, הכל כפוף אך ורק אליהם, והדיבורים מיותרים. אין פה שני צדדים. מי שמכיר את המציאות, אם הוא לא מחליט לעצום עיניים בכוונה, אם הוא לא 'נוגע', אם אין לו איזו שנאה תהומית - אין פה שני צדדים, וכעת אפרט קצת יותר.
הקושי היחיד פה במערכה, שב"ה כולנו-כולכם בני תורה, שיושבים ולומדים יומם ולילה - "וכל בנייך לימודי ד'", וב"ה שהדברים הלא-נקיים הללו באמת לא מענייננו ולא מעניינים אותנו. אנחנו לא יודעים, חיים כעדר, מאמינים כביכול שגדו"י מדריכים ומנהלים ומובילים... אולי טיפ טיפה אתן כמה דוגמאות על קצה המזלג.
אברך מק"ס הגיע בשבוע שעבר, לפני תחילת הזמן, למשגיח שליט"א, ושטח את שאלתו, או יותר נכון: בקשתו. הוא יודע שאם יפעל למען תנועת "בני תורה" הוא יעוף מהכולל. כך ברור לו לפי המצב. הוא לא מרגיש שיש לו מספיק את כוחות הנפש לכך, והוא בא למשגיח שיחזק ויכוון אותו; הוא רוצה פשוט להיות חזק, רוצה לקיים "בכל מאודך", שיהיו לו את הכוחות לעמוד בניסיון, לצאת ולפעול אדעתא דהכי. אמר לו המשגיח: סיפורים כאלו שיבהירו לך את המצב לאשורו ויחזקו אותך, מסתובבים לדאבוננו לעשרות. אבל אולי זה נשמע לך תלוש, בלי שם וכתובת, מי יודע מאיפה זה מגיע וכו', אבל בוא ואספר לך מה שקרה אצלנו בישיבה, ישיבת "כנסת יצחק" בחדרה. בחור שנאמן להוראה הרשמית של מועצגה"ת, נסע להתייצב בלשכת הגיוס. כמובן אני לא אגיד לך מה הוא עבר שם, תצילנה אוזניים משמוע, ירחם השם, אבל אגיד לך דבר אחד: הבחור הזה חזר לכאן בחור אחר, זה לא הבחור שהיה! הבחור שלמד בישיבה - התגייס לצבא! לכאן חזר מישהו אחר! הוא עבר על "אחרי לבבכם", "אחרי עיניכם", על הכל... תסמרנה שערות ראש ממה שקורה שם! בלי שום דמיון למה שהיה בזמננו אנו - שנוסעים למלא פרטים ולחתום, שעות של ויכוחים אידיאולוגיים עם הגרועים שבהם, שתפילתו של כל יהודי חרדי היא שבנו לא יפגוש בטמאים כאלו אף פעם בחייו, נורא מאוד. "ובכן", סיים המשגיח, "דע לך, בחור מישיבת "כנסת יצחק" התקלקל בצבא!".
את הסיפורים האלו, אסור חס ושלום להרב שטיינמן לדעת. אסור באיסור גמור שיחדרו לתוך האינקובטור סיפורים כאלו! הלא אם הוא ישמע את הסיפורים הוא יגיד שאסור לנסוע, לא להתייצב, וזה הכי גרוע! זה לא יתכן! אז הוא לא יודע מזה, ושהציבור ימשיך לקבל שטיפות מוח של "ככל אשר יורוך"...
המלחמה המטורפת הזאת של 'מי בראש', זהו הדבר היחיד שמעניין את כל העסקנים האלה. - 'מי בראש'. אין מישהו אחר, אין שיטה אחרת, ועל זה הם יחריבו את הכל עד היסוד. הם יקחו בחורים וישלחו אותם לצבא, יטמאו את נשמותיהם, הכל למען העקרון היחיד של שתלטנות - שידעו כולם שה"גדול" שלי הוא הוא מנהיג הדור ואין בלתו.
למה? למה?! מה קדושת ההתייצבות הזו? זה נהיה מין מצוה, מצוה הכי גדולה בתורה. בחור שח"ו רוצה בהוראת רבותיו למסור נפש ולא להתייצב לצבא, ירחם ה', עובר טרור! על מה? על קדושת ההתייצבות בלשכת הגיוס? עד העלונים של "קופת העיר" הגיעה המצוה הזאת. רבותי, איפה אנחנו חיים? ירחם ד'! שום דבר לא אכפת להם, רק מי בראש!
זהו המנגנון! וזה מה שאתה הולך לבחור, ח"ו.
יודעים כולם, היתה הפגנה גדולה באסרו-חג שבועות נגד הגיוס. דעת הרב שטיינמן היתה שלא לצאת להפגנה. אף אחד לא יודע, לא הסתובבו דברים ברורים, מה הוא אמר, איך הוא אמר... הוא לא עודד את היציאה להפגנה הזאת. המשפט הכי חריף שהיה בשמו בעיתון המפלגתי בשם אחד המשגיחים, שמרן רה"י אמר לו שההפגנה לא תעזור, אין בזה תועלת, ולא צריך להפגין נגד מי שרוצה להפגין. מכאן ואילך כל אחד יודע, יותר נכון אף אחד לא יודע, אבל כל אחד מה שהוא יודע - ג"כ מספיק. טרור חובק עולם חווה כל מי שהעלה וסבר בדעתו להשתתף בהפגנה הזו, ובלי בושה! מורנו ראש הישיבה שליט"א קיבל טלפון בבוקר יום ההפגנה עצמו, עם הודעה ברורה ורשמית: אם אתה מאפשר לבחורים לצאת להפגנה - אתה תסבול טרור כמה שרק נוכל! בכסף, ברישום, כל מה שנוכל! כך, בלי בושה! - מה קרה? הר"י שלכם אמר לכם לא להפגין? אל תפגינו, אבל מה קרה אם מישהו כן יוצא להפגין? - לא, חס ושלום, מישהו אחר הוביל פה איזשהו מהלך - אז ייחרבו ישיבות, ייחרב עולם התורה... - רשעים! מה אכפת לכם שההפגנה תצליח? מה אכפת לכם שכל העולם כולו ידע על קבוצה מסויימת שמתנגדת לגיוס?! אתם לא מאמינים בהפגנה? אז שבו בבית, מה אכפת לכם? מה הרשעות? בשם מה ומי אתם הולכים פה להחריב את עולם התורה?
לא! יש משהו יותר חשוב - מי בראש! לא יתכן שמישהו אחר יוביל מהלך!...
וכידוע שאכן בשנה האחרונה, בזמן הרישום, הם רדפו את הישיבה בצורה שלא תתואר. אנשים מכובדים, נושאי מישרות, פינו מזמנם לצורך המטרה הזו להרוס את הרישום. לאחר שלא עלתה בידם והרישום היה מוצלח מאד בין בכמות בין באיכות, בלעה"ר, אמר רה"י לתלמיד: זה ממש נס, למעלה מדרך הטבע. שאל התלמיד האם זה בגדר "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", אמר רה"י: לפי ה"כאשר יענו אותו" היה צריך להיות הרבה יותר "כן ירבה וכן יפרוץ"...
לפני שנתיים היה עסק ביש בחדרה, מחלוקת בנוגע למוסד "בית יעקב" בעיר. הרב שטיינמן מינה את רה"י שיהיה בורר בענין, ואכן רה"י הוציא פסק. כדרכם של דברים צד אחד לא היה מרוצה מהפסק. לאחר כמה ימים המשגיח מקבל הודעה שהרב שטיינמן קורא לו... הוא קם ונסע עם קבוצת אברכים לבית הרב שטיינמן בב"ב, הוא נכנס לחדר והתחיל לומר לרב שטיינמן שהוא הרי מינה את רה"י להיות בורר, קפץ אחד מהמאפיה שהיה שם בחדר וצעק: לא נכון, הוא לא מינה... כשהם יצאו מהחדר, אחד מבאי הבית הבולטים אמר למשגיח במילים אלו: "אני אסגור לכם את הישיבה! אני לא מבטיח תוך שנה, תוך כמה שנים אני אסגור לכם את הישיבה! אני!!!".
מבצר התורה ישיבת "כנסת יצחק", מה פשעה ומה חטאה? לא משהו מיוחד, אותו חצוף פשוט מרגיש שהוא לא שולט שם! ואם הוא לא שולט שם - אז הוא יסגור את הישיבה!
רבותי, האם מתאים בכלל שנדון כעת על נושאים אידיאולוגיים? מי צודק, ומה הדרך? הלא אנחנו חמש מאות שנות אור קודם! מאפיה של פושעים שמנסים להחריב כל דבר קיים! רק דבר אחד יש - מי בראש! ועל זה הם מוכנים להקריב הכל, על ה'מי בראש' הזה! אז יש פה שני צדדים לדון בהם בכלל?! וכי מה צריך לדעת? רק את המציאות!
לדבריהם הם, היתה הוראה שלא להפגין נגד מי שמפגין. אז מה? וכי זה מחייב אותם? כשזה מועיל לאינטרסים - הם ישתמשו בשמו, אבל וכי הם כפופים לו? זה מחייב אותם משהו?!
כתוב בחז"ל שבעקבתא דמשיחא "פני הדור כפני הכלב", וידוע מה שאמר הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זיע"א (ולאחרונה ראיתי שכ"כ באדר"ת בספר ירח דוד בשם ר"י סלנטר), שכאשר רואים אדם הולך ברחוב ולפניו רץ הכלב שלו, מי שמתבונן מהצד סבור שהכלב הוא ההולך בראש ומוביל את האדם ההולך אחריו, עד שמגיעים לקרן זוית והאדם מסתובב, וכשהכלב מגלה מה שקרה - מיד אץ רץ והנה שוב הוא לפניו... מתברר, שהכלב כביכול הולך בראש, אבל באמת הוא מסתכל כל הזמן אחורה ורק עושה רצון אדונו. כותב רבי אלחנן בספרו "עקבתא דמשיחא", שכך ייראו הרבנים בעקבתא דמשיחא, נדמה לך כאילו הוא הולך בראש, אך למעשה הוא רק מסתובב אחורה לעשות רצון העם.
בחודשים האחרונים התווסף לי בזה הרגש חדש, זכיתי לאומרו לפני המשגיח שליט"א ונראה שסבר וקיבל. כאן בב"ב לא כולם מכירים מקרוב כיצד נראה כלב, אבל בערים מעורבות כמו בירושלים מצוי המראה הזה, כיצד איש זקן הולך עם כלב, והכלב משטה בו באופן יוצא מן הכלל. הכלב רץ קדימה והוא רץ אחריו, אחורה – והוא חוזר, ימינה, שמאלה... הוי אומר: שהכלב באמת מנהיג אותו. ולענייננו ניתן לומר, שזהו שלב מבהיל נוסף ב"פני הדור כפני הכלב", בעקבתא דמשיחא באמת הכלב יוביל, הכלב הזה שתפקידו לעמוד בדלת, במלונה, לשמור מגנבים - לא יביט אחורה בכלל לכיוון אדונו, הוא באמת שכח את תפקידו, והוא בעל הבית!!!
לפני חודשים אחדים היה מקרה, איזה ארגון בירושלים נכשל ושלח קבוצת בנות למפגש עם בנות ממגזרים אחרים. היה עיתון שחשף את זה לציבור. מכשול, תקלה. מכלי ראשון שמעתי, כי בשיחות טלפון שדיברו עם המנהל חזר ואמר שזה לא היה על דעתו. לא ידעתי, היה כשל, לא הודיעו לי. - אבל מעל גבי עיתון המפלגה נמרחה "מודעת הכחשה" ענקית, שהדבר פשוט לא היה ולא נברא.
בסדר. לא היה? אז לא היה... אבל השאלה היא אחרת: מאותו רגע שנחשפה התקלה הזאת, אותו מנהל מוסד הפך ליקיר העיתון... פלאי פלאים. יום אחד תמונה עם גדול זה ויום ב' תמונה עם גדול אחר, יום אחד כתבה על תוכניות כאלו ומיזמים אחרים וכו'. שבוע שלם שהוא היה הנושא הכמעט מרכזי בעיתון. וכאן הבן שואל: על מה ולמה? מה המהומה?! לא היה? מצוין, הלאה. מה קרה?!
אבל השאלה היא שאלת תם, כי אכן קרה דבר נורא ואיום מכל: מישהו אחר הוביל מהלך. וזה - הכי גרוע.
הא למדת, שאין דבר שאינם מוכנים להקריב על מזבח ה"מי בראש". - את הישיבות, את ה"בית יעקב", את הסמינרים, את החינוך. אז יש פה שאלה? יש פה ב' צדדים? עם מי אנחנו מתעסקים?!
שמעתי שבשבוע שעבר היה בעיתון המפלגתי סיקור גדול, כמה עשרות עמודים, על פטירתו של הראשל"צ זצ"ל. היו שאמרו שהיה שם יותר ממה שהיה על מרן הרב אלישיב זצ"ל... ובתווך - מודעה של עמוד שלם, מ...ערוץ רדיו, שמתאבל על פטירתו. מסווה הבושה הוסר לחלוטין, הרדיו כבר בתוך העיתון! פשוט עיתון שמתחרה ב"משפחה" על קהל החרדים החדשים...
ובכן, עיתון שלם על פעולותיו הברוכות של המנוח, הכל, עמידה ברמה על משמר היהדות, על משמר ההלכה הצרופה, הוא העמיד את כל הדיינות(...) הפלא ופלא. אבל, נושא אחד בל יראה ובל ימצא - גזירת הגיוס! אין, לא קיים! לא היה ולא נברא! בשנה האחרונה הוא לא דיבר מזה ולא עסק בכך!...
אתה משפשף עיניך בתדהמה, אבל ההסבר ידוע וזועק: - ר' שמואל תפס להם את זה... הוא דיבר בהלויה (ובעקבותיו דיברו עוד, ועלה הנושא לכותרות כידוע) על הגיוס...
אין מן הכבוד לדבר על דברים כאלו בפני ציבור כה איכותי, אבל אבקש רשותכם לספר - אם יש מי שקצת רוצה להבין את המתרחש כאן - מה שהזדמן לי השבוע לשמוע מכלי ראשון.
היה הסכם שעמד להיחתם בין "דגל התורה" לבין "אגודת ישראל" בקשר לבחירות לעיריית ב"ב. בהסכם הופיע סעיף האומר, שמי שיקבל את תפקיד סגן ראה"ע יקבל לידיו את תיק תכנון ובניה, (לא ניכנס לביאור התיק הנכבד הזה, רק נציין שזה הכי הרבה כסף). ויהי היום, שעות אחדות לפני הגשת הרשימות, גילה הרב אברהם רובינשטיין – המתעתד לכהן כסגן ראה"ע ולהחזיק בתיק הנ"ל - שהסעיף הזה נמחק, נעלם. עולמו חרב, הוא הבין מיד כי זו חבלה מתוככי דגה"ת, וירא וירץ לבית הגר"ח קנייבסקי, ומשם מיהרו בני הבית להתקשר ליו"ר דגה"ת הרב גפני, לשאול מה זה ועל מה זה. השיב גפני: זה לא על דעתי, אלך לשאול את הגראי"ל שטיינמן. אמנם כרגע הוא ישן, אך אחזור בהמשך עם תשובה. כפי שמעיד מי שנכח במקום, הצעקות והגידופים שקיבל הרב גפני על ראשו בעקבות תשובתו התמימה הזו, היו מעל ומעבר לגבול הטעם הטוב: - אתה לא מתבייש?! מה זה קשור להרב שטיינמן?! שכחת של מי אתה פקיד, אצל מי אתה עובד? יש לך הוראה מר' חיים! מה הרב שטיינמן בעסק?
צעקות אימים ממש, באיזו זכות הוא מעז... לשאול את הרב שטיינמן!!! הרי יש לו הוראה - הלוואי מר' חיים, מסתבר יותר שמאחד האייפונים שבבית - שתכנון ובניה לרובינשטיין. השם ירחם, איך הוא מעז לשאול את זה את הרב שטינמן (שהגר"ח מבטל דעתו כלפיו). מה הוא, גדול הדור?...
הסברים מיותרים. כשהם צריכים אז הם משתמשים בזה, זה נשק טוב. אז, יש להם גדולים! אבל כמה שהם מבזים אותם, לא מתחשבים בדעתם בכלום.
ויש כאן נקודה נוספת, נוראה. למה באמת גפני היה צריך לשאול זאת את הרב שטיינמן? והרי כל אחד מבין, שהשאלה מי יהיה אחראי על תכנון ובניה בעיריית ב"ב היא קצת פחות קריטית משאלת ההשתתפות ב"ועדת שקד", שעליה הוא לא ראה לנכון לשאול. אבל מי יהיה אחראי על תכנון ובניה בב"ב, זה גם הוא מבין שזו שאלה ואת זה כן צריך לשאול.
את התשובה לשאלה הזו גילה מרן הרב מבריסק, במתק לשונו: ישנם שני סוגי אנשים שבאים לשאול 'גדול'. יש כאלה שבאים לשאול כי רוצים לדעת את דעתו ומקיימים את מה שאמר, אבל יש אחרים שאצלם זה כמו 'רצעפט'. אדם מגיע לבית מרקחת ומבקש לקנות תרופה, אומרים לו: אדוני, זה אי אפשר בלי מרשם רופא. הולך לרופא, אני צריך שתרשום לי מרשם לווזלין. אומר לו הרופא: למה אתה צריך? הוא עונה לו: אל תתערב לי, לא באתי להתייעץ איתך, אני צריך מרשם לבית מרקחת, אתה בבקשה תרשום לי. אמר מרן הגרי"ז: יש כאלה שבאים לשאול גדול, הם כבר החליטו מה הם יעשו, אבל הם צריכים אישור, חותמת, הם צריכים מרשם! באים לקבל מרשם... על ההשתתפות ב"ועדת שקד" הוא לא יצטרך למסור חוו"ד לאף אחד, את אף אחד זה לא מעניין! אבל "תכנון ובניה" זו בעיה חמורה, יש איזה בריון אחד שהבטיח את זה לחבר שלו, אז מה עושים עכשיו, מה עושים?... טוב, אם נקבל אישור מהרב שטיינמן יהיה לי 'מרשם' ביד, אני יוכל להגיד לההוא: תשמע, אני מסודר. אז הנה, זה נהיה "שאלה".
כזו היא ואלו הם פניה של ה"כפיפות" של המפלגה הזו לדעת גדולי ישראל.
אנו מדברים בנוסח פנימי, מלב אל לב. אולי על קצה המזלג, ראוי לתאר מעט ממה שעוברת הישיבה הקדושה "כנסת יצחק", לא מהיום אלא מזה כבר ארבע וחצי שנים, מנחת זרועם של הני בריוני, בתי החצרים.
כידוע שבניני הישיבה בחדרה רשומים על שם 'איתרי'. זה תיק מאד מסובך שאין כאן המקום להכנס אליו. הרבה שנים שהיו דיני תורה, רצו לזרוק את הישיבה מהבניינים, וב"ה זכו בד"ת. מיד כאשר זכו בד"ת, כמובן (ירחם ד', היום זה מובן) הלכו לבית משפט, ונפתח הכל מהתחלה בבית המשפט. התיק נמשך על פני חודשים רבים, ויום אחד נפתח פתח של אור; בית משפט פסק שצריכים לעשות בחירות לחברי העמותה של ישיבת איתרי, ואז היה סיכוי טוב שאם יבחרו חברים מסוימים הענין יסתדר. עברו כמה ימים, קרב מועד הבחירות, יצא לאור מכתב מהרב שטיינמן ושאר גדו"י, עם רשימה שהם קוראים לכל חברי הגוף הבוחר להצביע עבור רשימה זו, וזה היה הצד שלא טוב לישיבה. הר"י נסע לרב שטיינמן לבקש ולומר לו, שאם יבחרו הרשימה הזו זה חורבן לישיבה, ועדיף לישיבה שיבחרו בצד השני. אמר הרב שטיינמן, אם באמת זה נפק"מ לישיבה מיד אבטל את דעתי, אך אני רוצה לשמוע חוו"ד משפטית. הוא שלח אותם לאחד מגדולי עוה"ד בארץ לשמוע חוו"ד משפטית, והרב שטיינמן מינה אחד מבאי ביתו שייסע לעוה"ד פלוני לקבל חוו"ד משפטית, ואם אכן יתברר שזה מזיק לישיבה אז הוא חוזר בו. אמר אותו שליח: בסדר, מחר. אמר לו הר"י: למה מחר, למה לא היום? - טוב, היום, לא עכשיו, יותר מאוחר, (הוא צריך ללכת הביתה להשכיב את הילדים...).
בא-כח הישיבה נסע לת"א לאותו עו"ד להציג את הנתונים, עוה"ד שמע, סבר וקיבל. הוא יוצא החוצה, בחוץ הוא מגלה שניים מבכירי העסקנים החרדים, שהם כבר שם... יש להם רוה"ק... מבית הרב שטיינמן הם גילו ברוה"ק שהרב שטיינמן שלח את זה לאותו עו"ד, והם שם לאיים על העו"ד שלא יעז להוציא חוו"ד כזו. העו"ד קיבל את האיומים, ואמר מה לי ולצרה הזאת...
אחה"צ הגיע השליח של הרב שטיינמן לאותו עו"ד, וישב אצלו חצי שעה. אמר לו העו"ד: תשמע, בלי שום ספק אתם מחריבים את ישיבת "כנסת יצחק", המהלך הזה מעיף את הישיבה מהבניינים, ואם הסיפור הזה ייצא לעיתונות - הם יעשו קירקס מהרב שטיינמן, שבמו ידיו החריב את הישיבה. שמע השליח את הדברים, ובכל אופן אחרי כל הדיבורים, העיקר יש לו מסמך רשמי שעו"ד מודיע שקשה לו והוא לא רוצה להכנס לפרשיה.
נפלא, הרב שטיינמן שלח אותו לקבל חוו"ד והנה הוא מביא לו חוו"ד כתובה, מה יכול להיות יותר טוב... חוו"ד כתובה...
זה החלק הראשון של הסיפור.
יזכר לטוב יהודי אחד שהתגנב לבית הרב שטיינמן, והעביר לו את המידע שהעו"ד אמר כך וכך... אמר לו הרב שטיינמן: שר' יהושע יכנס ואני כותב לו מכתב. ר' יהושע מתאם... לא, אתה לא יכול להכנס! ככה הם החליטו... - אבל הרב שטיינמן הרי אמר שאכנס. - לא, אתה לא נכנס לרב שטיינמן.
אחד מבוגרי הישיבה שיש לו אחיין שאביו מבאי הבית שם, דאג בס"ד לארגן, שאחרי הנץ, כאשר כולם שם מתארגנים לארוחת בוקר, יש דלת נוספת מרח' אליהו הנביא ישר לחדר של הרב שטיינמן. הר"י עמד שם לפנות בוקר וחיכה, וכאשר נגמרה התפילה, ההוא חיכה שכולם יצאו מהחדר, ופתח את הדלת וברח... שח"ו לא ידעו מי עשה את זה... הר"י נכנס, הוציא דף והרב שטיינמן כתב לו: היות ונתברר שהדבר יזיק לאחד ממוסדות התורה, דעתי...
יפה מאוד. ואתם מבינים לבד שמאותו יום הישיבה עוברת רדיפות על כל צעד ושעל... אתם לא מאמינים!
אומר לכם משפט שאמר הר"י. תקשיבו טוב. הוא אמר: אל תחשוב שהם רודפים אותי כי לר' שמואל יש פה דעה בישיבה, הם רודפים אותי כי לי יש דעה בישיבה! הם לא יכולים לשמוע מציאות שיש מקום אחד בעולם שהם לא הבעלי בתים שם. יושב ראש ישיבה, מחוצף, שעושה ככל העולה על רוחו, ולא מקבל תכתיבים מהמאפיה!
זה, זה, פני הדור! נו, אז למישהו יש שאלה?
אני אומר לכם באחריות: אין מי שמזלזל בגדולי הדור כמו באי ביתם. כתוב במשנה שבעקבתא דמשיחא אויבי איש אנשי ביתו. אף אחד לא מסוגל כ"כ להתחצף אליהם, רק "אויבי איש אנשי ביתו". בשום דבר הם לא ממושמעים, בכלום, לא משתפים בכלום, לא מערבים בכלום.
דבר אחד אנחנו מבקשים. כל פתק "עץ" בקלפי צועק דבר אחד: אני רוצה שלטון תורה! אני רוצה שלתורה תהיה זכות להביע דעה. זה הכל! אין לנו היום מקום אחר! אין מקום אחר שיש הבעת דעה לגדולי הדור. כשצריכים אותם... רצעפט... וזה ככה... יפה. מעבר לכך - כלום!
לא צריך שום דבר יותר מאשר לדעת את העובדות. מי שרוצה להשאר עיור - שיקח מרשם... שילך לרופא...
המשגיח אמר לאברך שבא לשאול מה לעשות, שהוא כל כך מאוכזב מעצם זה שבאים לשאול. הוא אמר: מה אתם לא מבינים? מה יש פה לשאול? - ב"ה שהתשובה היא שלא יודעים, כולם שקועים בלימוד, אבל זה המצב.
ותרשו לי עוד מילה. קיבלתי מסר מת"ח מופלג מאוד, שיש נקודה חשובה שצריך להעמיד.
כולנו מפונקים מאוד! אנחנו נולדנו בדורו של מרן הרב שך, שהוא היה רב רבנן שכל גדו"י ביטלו דעתם אליו כעפרא דארעא. אני לא יכול לשכוח, בתור ילד, אינני יודע איך אז קלטתי את זה בכלל, בתור ילד היה פעם אירוע של שמחת בית השואבה של "תודעה", ברח' בן יעקב פינת נחמיה. עמד שם הגאון ר' שמחה זיסל ברוידא, הגאון הזקן ראש ישיבת חברון, ודיבר על הרב שך. הוא דיבר מה זה הקברניט שיש לדור... אבי זצ"ל היה רגיל לומר בשם ר' חיים קרייזוירט, שמימות ר' האי גאון לא היה כזה ריש גלותא בישראל. זו היתה תופעה שמיימית...
אך בכל הדורות היו גדולי ישראל, וכל אחד הנהיג את עדתו ברמה, ע"פ דעתו וע"פ הבנתו. הוא תלמיד שלו וההוא תלמיד שלו. ועד כדי כך שבשנת תשמ"ט, אבי זצ"ל דיבר בהפלגה גדולה על החסד שהקב"ה עשה אתנו ששני גדולי הדור כיוונו לאותה דעה, ושהרב אלישיב ג"כ יישר קן עם "דגל התורה", והסביר שם באריכות שלא היה חייב להיות כך, היה יכול להיות שהרב אלישיב יהיה בדעה שונה ואז היו לנו שתי דעות של שני גדו"י, דעת הרב שך כך, ודעת הרב אלישיב אחרת. . ב"ה שזכינו, כך הוא גומר, שאין לנו מחלוקת ואין לנו נידון, והרב אלישיב הולך בדעתו של הרב שך.
דוגמא לדבר: בשנת תשל"ו היו בחירות פנימיות באגו"י. גדולי ירושלים; ר"י אברמסקי, ר"ח שמואלביץ ורש"ז אויערבאך, תמכו בר' מנחם פרוש. וגדולי ב"ב - הסטייפלער והרב שך - תמכו בר' שלמה לורנץ. ואז התלמידים של גדולי ירושלים הצביעו כך, ותלמידי גדולי ב"ב הצביעו כך.
אני יכול לומר בפה מלא: אבי זצ"ל, כידוע, היה גדול תלמידי ר"י אברמסקי, והוא היה מהמקורבים והתלמידים הקרובים ביותר של הסטייפלער, וכן הערצתו לר"ח שמואלביץ אנו לא צריכים להעיד עליה, ועל הכנעתו לרב שך בודאי שלא צריך לדבר, אנחנו הרי גדלנו על זה, ולא היתה לו שום בעיה עם המחלוקת הזו! אז יש עוד "חזון יחזקאל" דלא כה"אבי עזרי", מה קרה? ויש עוד "שערי חיים" דלא כה"קהלות יעקב", מה קרה? וכי זו המחלוקת היחידה שלהם? דעתם כך ודעתם כך, תלמידיהם יעשו כך ותלמידיהם יעשו כך.
כאשר נפטר הרב שך, זכיתי לשבת אצל אחד מגדו"י. ובכאב גדול הוא אמר: הדור שלנו נולד במצב שהיה מנהיג לדור, וחושבים שזה אדמו"ר - שכשנפטר מעבירים את הכסא למישהו אחר. כעת יתחילו לריב על הכסא של הרב שך! צריך לדעת שהרב שך לקח איתו את הכסא לבית הקברות! זה לא חסידים שמעמידים ממלא מקום. הרב שך נפטר, ומאותו יום ואילך מתחיל דור חדש! כל גדול בישראל ינהיג את תלמידיו ע"פ דרכו.
זכינו למתנת שמים, ובלי בחירות, בלי פריימריז, בלי אלימות, בלי מכות, קרתה שוב תופעת פלא שכל ישראל מקצה אל קצה קיבלו את מרותו של מרן הרב אלישיב. הוא לא ביקש את זה, הוא לא חיפש את זה, הוא לא עשה שום פעילות בענין. תלמידים שלו לא נתנו מכות לאף אחד, לא איימו על אף אחד ברצח אם הוא לא ירשה שיעשו אצלו בבית כינוס למען כבודו. משמים הוא היה גדול הדור.
הרב אלישיב נפטר, מה יותר לגיטימי ממחלוקת בין גדו"י? וכי מותר להגיד שלת"ח פלוני אסור להביע את דעתו כי זה נגד דעת ת"ח אחר? זהו? התורה שלו היא אפס? וכי יש מישהו בעולם שסבור שהוא אפס? - אז יש שתי דעות! מה קרה?
בקום המדינה, גדו"י נתנו עיניהם בפוניבז'ר רב לשלוח אותו לכנסת. הוא אמר להם שהוא לא יכול כי הוא לא מספיק עשיר, ועל דברי הכפירה ששומעים שם כל יום צריך לעשות קריעה, ואין לו כסף לקנות כל יום בגדים חדשים.
אני שואל אתכם שאלה אמיתית: מאיפה לאנשים יש כסף להיות מנוי על 'יתד נאמן'? מאיפה? אתה מקבל כל יום הביתה דברי בלע ושיטנה מהסוג החמור ביותר! דברים שאסור להחזיק בבית! כופרים! אפיקורסים! המילים הכי הכי נמרצות! על מי? על אנשים שיש להם רב! על אנשים שיש להם רב'ה שמורה דרכם! מאיפה זה בא? - תגידו לי!
אני מפחד לחזור על המילה. אתמול שמעתי מאחד מגדו"י שאמר שמפתחים כאן משיחיות. אני מפחד לחזור על המילה הזאת אבל זה לא אני. הוא אמר: לא היה מעולם ביהדות בן אדם שאסור לחלוק עליו. על הרמב"ם היה מותר לחלוק, על הרשב"א היה מותר לחלוק, על החזו"א היה מותר לחלוק ועל הבריסקער רב היה מותר לחלוק. על הקב"ה ועל גדול הדור אסור לחלוק, ומי שחולק הוא מין וכופר ואפיקורס ורשע ויינו יין נסך.
וכי אנחנו מבינים מה קורה פה? זו מלחמה על עצם זכות הבעת הדעה של התורה! לתורה אסור להביע דעה! מה קורה פה?
מה אנחנו מבקשים? מה אומר כל "עץ" בקלפי? - אני רוצה שלתורה תהיה זכות הבעת דעה.
כשמעמידים מלחמה אם לתורה מותר לדבר - זו מלחמת דת ומלחמת קיום.
אני שואל אתכם, באמת, תסבירו לי, וכי יש פה צד שני?
אני לא יכול ולא רוצה להאריך. פעם שמעתי שר' מיכל פיינשטיין היה באיזו דרשה, ומאן דהוא אמר לו שהדרשן דיבר טוב. אמר לו ר' מיכל: הוא לא דיבר טוב, הוא דיבר יפה. אמר לו שוב: הוא דיבר טוב. אמר לו ר' מיכל: דיבר יפה. שאל אותו: מה זה 'טוב' ומה זה 'יפה'? אמר לו ר' מיכל: הוא דיבר על הרבה נושאים, וזה לא טוב, בדרשה צריך לדבר על נושא אחד. אפשר לדבר עד הבוקר, אבל הדברים הפשוטים האלה, שני החלקים: א. הלואי והיו מעמידים לנו מפלגה ששומעת לגדו"י, הלוואי! אין! הם מבזים את הגדולים שלהם הרבה יותר מכל מי שיכול. ב. מעמידים מלחמה על התורה שהיא לא תוכל לדבר.
מורי ורבותי, שמעתי שהיה אחד מגדולי ירושלים שמאן דהו בא לדבר איתו על איזו פירצה חמורה שהיתה בירושלים. אמר לו אותו גדול: אין לי מה לעשות בזה, אבל תקבל על עצמך שכל יום תדבר ע"ז עם שני אנשים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתפנק ולדבר כל יום רק עם שני אנשים, כי הזמן קצר. אבל צריך פשוט להעביר את העובדות. הוויכוחים האידיאולוגיים מיותרים כרגע, העובדות מדברות בעד עצמן. אין כאן ב' צדדים! השאלות שנשארו שאלות, צריך ללבן אותן, המלחמה פה זה על הקיום שלנו.
אנחנו נמצאים כאן בין בוגרי הישיבה ואפשר לדבר קצת יותר ברמה.
אחד מרבני הישיבה נשאל לאיזו מפלגה לבחור, והשיב עם מעשה מר' ירוחם.
הרב ריינס, מרבני ה'מזרחי', שלח שאלה לר' ירוחם ממיר, מדוע הוא מדבר בעד 'אגודה' ונגד ה'מזרחי'. אמר לו ר' ירוחם: אני לא עוסק בישיבה לא ב'אגודה' ולא ב'מזרחי', אני מדבר על תורה ויראת שמים, אם לכם זה יוצא שזה בעד 'אגודה' ונגד ה'מזרחי' - זו בעיה שלכם.
אמר אותו רב מרבני הישיבה: כמדומני שכל בוגר הישיבה אמור להבין באיזה מפלגה הוא אמור לתמוך, וזו בעיה שלהם שכך אנחנו מבינים...
קבלתי למסור את הדברים כדלהלן: על מה אנחנו נרדפים? מה פשעינו ומה חטאתינו? למי אנחנו רוצים לעשות רע? - דבר אחד ויחיד, אנחנו בסה"כ מבקשים להיות יותר טובים. ומסתמא לא היה ב'כלל ישראל' דבר כזה שהיהדות החרדית רדפה מישהו שרוצה להיות יותר טוב.
הכבוד שהרב שך נתן לסאטמר רב - זה הרי לא יאומן. הוא אמר שהוא מציל אותנו.
כתוב בחז"ל "בעקבתא דמשיחא יראי חטא ימאסו", לדאבוננו זה לא סוד שהמצב היום בכל התחומים מפחיד, ההתערבויות ב'בית יעקב', בחדרים, בסמינרים, אקדמיות, השתלמויות, מקומות העבודה לנשים - פחד פחדים! הסמינר שולח נשים לעבוד בתעשייה הצבאית, ה' ירחם.
סיפר לי אברך שהיה בשבוע שעבר בברית באולם וגשל, של אחת המשפחות המיוחסות שבישראל, בעזרת נשים ישבו שולחן עם נשים חילוניות לגמרי, ובגברים ישבו שולחן עם גברים חילונים לגמרי, אלו החברים והחברות של האמא מהעבודה... היא עובדת בחברת הייטק וזה המצב. מותר לעבוד במקומות שיש אינטרנט פרוץ, הכל מותר! וכך הולכים מדחי אל דחי, והכל עם הכשר, והכל בהוראת שעה, וכו'.
וזכינו שמנסים לקום אברכים בני תורה, ולהיות שבט לוי, רוצים לחיות יותר מרומם, יותר נקי. זו הבקשה היחידה שלנו. לא רוצים כסף, לא השלתטות, רק עצמאות בחינוך, מלחמה תוקפנית בצבא - בלי פשרות, רוצים להיות יותר טובים! ומדוע אנחנו נרדפים? - האם זה לא "יראי חטא ימאסו"? לעשות שיטה של פשרנות, שיטה של אמצע, מלחמה בקיצוניות, זה הרי מפחיד שדברים שעד לפני כמה שנים היה מותר לדבר עליהם היום זו עבירה הכי גדולה... אדם שהוא קיצוני - אחת דינו לעוף מהעיתון! 'קיצוניות' זו מילה שאסור להזכיר היום, 'קנאות' - מאן דכר שמיה.
וזו בקשתינו, לעשות איגוד של בני תורה, ולשבת בתוך תיבת נח. זה הכל.
אמר השבוע אחד מגדולי ראשי הישיבות בארץ לאחד מבאי ביתו, ואני שמעתי ממנו: תדע לך, כל האידישקייט בארץ ישראל תלוי בכמה קולות יהיו ל"בני תורה"!
אנחנו באים להוכיח שאנחנו ציבור גדול וקיים שרוצה לחיות על פי תורה - איך שאנחנו מכירים את המושג על פי תורה, ואיך שכולם הכירו עד לפני עשר שנים.
אנחנו לא מחדשים כלום, אנחנו מרא קמא, ואנחנו בסה"כ מבקשים זכות לגיטימית להמשיך לחיות איך שאתם חייתם לפני עשר שנים. וכי אסור לנו? - אומרים לנו 'קיצוני', 'פאנאטי', מה קרה? - זה "יראי חטא ימאסו" בעקבתא דמשיחא.
פגשתי יהודי נטרלי בבני ברק, ודיברתי איתו על פירצה בסימנר, שאלתי אותו: מה יהיה פה בסמינר? הוא ענה לי: מה אתה רוצה? אני מכיר סה"כ שני אנשים שיש להם בת בסמינר שמשתייכים לתנועת "בני תורה".
וכי מה זה קשור? אני מדבר איתו על פירצה ואוטומטית הוא אומר שזה קשור ל"בני תורה". כן, העולם מבין שהיחידים האיכפתיים הקנאים שמענין אותם משהו - זה ציבור מסוים. "אוי לה לעיסה שנחתומה מעיד עליה". זה המצב, ועל זה אנחנו הולכים לשים קול בקלפי. אנחנו ציבור שרוצה לחיות על פי דרך התורה - בפנאטיות, בקנאות, בקיצוניות.
וזה מה שאמר אותו רב מרבני הישיבה, שבוגר "כנסת יצחק" אמור להבין את זה לבד. כי זו הישיבה הפאנטית היחידה בעולם שכל חיינו התחנכנו שם לקיצוניות. המקום היחיד בעולם בלי נגנים, והמקום היחיד בעולם שמנסים שיהיה בלי עיתונים, ועוסקים שם בנושאים שלא כ"כ מקובלים לעסוק בהם במקומות אחרים.
יש בהנהלת הישיבה מי שמבין שמפלגת "בני תורה" היא ההמשך הישיר לישיבת "כנסת יצחק", ולאברך מ"כנסת יצחק" אין מקום אחר.
אנחנו מתחננים על נפשנו שברצוננו להשאר מה שהיינו, אסור לנו? אנו פוגעים במישהו? עושים רע למישהו? - זה מה שצועק כל 'זך' ו'עץ' בקלפי, אני רוצה להישאר נאמן לתורה ולעקרונות כפי שחונכתי וכפי שאחנך הלאה.
יש עוד דבר שמבלבל הרבה אנשים, לא אאריך בו וע"ז לבד אפשר לדבר לילה שלם. אומרים לנו: תראה, אבל כל הרבנים איתם...
נסביר קצת מה זה 'כל הרבנים'. ההשחתה, הרוע, האכזריות - שמתנהלת בשבועות האחרונים, זה לא יאומן. שיתנו קצת 'כבוד התורה'!
אינני יודע מי הגאון שהגה את הרעיון שרוב מנין ובנין אצלם, בכל אופן כך הם טוענים. זכיתי לשמוע מאחד מגדולי ראשי הישיבות שבדור שאמר: איזה רוב מנין ובנין? מה פלוני אוחז - אני יודע, מה פלוני אוחז - הוא אמר לי, מה פלוני אוחז... אלא מה שהם מפחדים על התקציבים וכו' - אין הולכין בממון אחר הרוב!
לאחרונה התקיים כינוס ביארצייט של הרב אלישיב בבנייני האומה. אמר לי בר דעת אחד: אם שמתם לב, ישבו במזרח רק אנשים שלא דואגים לכסף, רק רמי"ם וכו'. היה ר"י אחד שאיזה בחור בישיבה שלו סינדל אותו והביא אותו לשם בלי לגלות לו שהמאפיה לא מרשים, והעיפו את הבחור מהישיבה על כך שהוא הפיל את הראש ישיבה שלו...
רבותי! יש אחד מגדולי ראשי הישיבות, שהוא ממש מחוד החנית, הוא מפאר אצלם תמיד כל מזרח, ומדבר בכל מיקרופון. כשישבנו שבעה על אבי זצ"ל לפני 3 שנים, הגיע אותו ראש ישיבה במיוחד מירושלים, ישב עשר דקות, ודיבר על נושא אחד ויחיד, אחד ויחיד. איך, איך הוא לא פחד? איך היה לו אומץ? בדור הזה איך הוא לא פחד? איך היה לו אומץ? עשר דקות חזר על עצמו כמו תקליט. הם כ"כ מפחידים, מסוכנים, מאיימים, איך הוא לא פחד? איך הוא לא פחד?...
אני יודע בידיעה ברורה, אותו ר"י ביקר לפני כמה שנים אצל ר' משה דוד ליפקוביץ, ושאל אותו: תשמע, מה עושים פה? הספרדים הקימו ארגון מרביצי תורה ספרדים, צריכים לדאוג להקים ארגון מרביצי תורה אשכנזים. השתלטו לנו על הישיבות, השתלטו על כל המנגנון, מה עושים? טוב, כמובן שלא יצא מזה כלום, אבל זו דוגמא בעלמא מה זה רוב מנין ובנין.
אגיד לכם פסק הלכה. יש אחד מגדולי הרבנים, שלפני סוכות הגיע אליו שליח מר' שמואל לבקש ממנו, שאם הולכים לבד - אף אם הוא לא יעזור אבל לפחות שלא יקלקל. הוא ענה שאכן הוא לא יתערב. שאל אותו בנו: ואם יבואו להחתים אותך מ... לא תחתום? רק מהשאלה הוא התחיל לרעוד, ואמר: בטח שאני אחתום. שאל אותו בנו: אבל הבטחת לא להתערב. ענה לו: זה לא נקרא התערבות. כל מי שרואה את החתימה מבין שהחתימה הזו לא מביעה שום דבר.
הוא בן אדם שרחוק מפוליטיקות כרחוק מזרח ממערב, ובפשטות הוא ענה תשובה כנה לחלוטין. וכי זה נקרא להתערב ע"י שחתמתי? מי שרואה את החתימה מבין שהייתי אנוס.
היתה בירושלים אסיפת ראשי ישיבות, מי שהצליחו לסחוב - סחבו, כחמשים רבנים לא הצליחו, מה עושים? שמעתי מרב, שהתקשרו אליו, ואמרו לו שרוצים לעשות אסיפה בכדי למנוע את המחלוקת בירושלים, ולא יהיו עסקנים. הוא הגיע, ומיד הפציצו תמונות, וזהו, יש כבר תמונות למחר...
עשו כנס בבני ברק בבית הגרש"י בורנשטין, שאל אותו אחיין שלו: מה זה? הוא ענה: גם ככה אני מפחד שיהרגו אותי...
שמעתי על ראש ישיבה שהשתתף שם, וסיפר, שאמרו לו שרוצים להקים קרן צדקה... - מעשה שהיה. את כל השמות אפשר לקבל אצלי. אם נאסוף סיפורים לא נגמור עד הבחירות. כאן בעיר (מודיעין עילית) הצורות האכזריות שבהם החתימו את המו"צים.
סיפר לי אברך, שבאמצע הסדר התקשר אליו החברותא שלו שהוא רב כאן בעיר, ואמר לו: תדע לך, עכשיו אני חותם, ואין לי שום אפשרות שלא לחתום...
אם הגר"מ גרוס היה צריך לברוח לחו"ל - זאת אומרת שאין אפשרות להשאר בארץ ולא לחתום. זה מזעזע! קצת 'כבוד התורה'!... מתעללים ברבנים, בראשי ישיבות. הטרור שעברה הרבנית... במשך יום שלם - זה לא יאומן. התקשרה אליה אמא של בת, ואמרה לה: נאסור לבנות להיכנס לשיעורים שלך... היא שאלה אותה: מה קרא? אני מסרתי שיעור שצריך לעשר, ואתם לא מעשרים בבית, וכי בגלל זה אסור יותר לשמוע אותי?
אצל אמא שלי תלוי 'עץ', בחורים עומדים למטה וצועקים 'בוגדת'... וכן כל יום מורידים את זה. שכל אחד ירתם למען המערכה, זה הרי ענין של זמן עד שהציבור יפתח את העיניים כי העובדות מדבררות בעד עצמם. פעולות הטרור בעצמן הן סיבה שאסור להצביע להם.
ראש כולל בבני ברק העיז שלא לבוא לכינוס בבית הגר"ח, באו אליו לביתו, ומשכו אותו... ראש ישיבה אחד שלא הסכים לבוא משכו אותו מהבית עם חלוק בלי כובע.
מעט הסיפורים הללו באים ללמד על הכלל כולו.
באמריקה היה יהודי, ר' שמעון שוואב, שבבחרותו נקלע לראדין ונכנס לח"ח. שאל אותו הח"ח: מה אתה - כהן, לוי, ישראל? ענה לו: אני ישראל. אמר לו הח"ח: בקרוב יבוא המשיח, ואני ארצה להכנס לביהמ"ק לעבוד ואתה תרצה להכנס לביהמ"ק לעבוד. אני כהן, יתנו לי. אתה ישראל - לא יתנו לך. אתה יודע למה לי יתנו ולך לא יתנו? קצת שכל היה לו, והוא חיכה לתשובת הח"ח. אמר לו הח"ח: לפני 3000 שנה, כאשר משה רבינו צעק 'מי לד' אלי', אבא שלי, סבא שלי - הגיע, ואילו אבא שלך וסבא שלך לא הגיעו. אז לי יתנו להכנס לעבוד בביהמ"ק ולך לא!
אמר לו הח"ח: דע לך, בכל דור ודור מהדהדת הקריאה 'מי לד' אלי', ולעתיד לבוא יהיו בלי סוף דרגות ומדרגות, ויראו על כל אחד מי נענה לקריאה הזו ומי לא נענה לקריאה הזו.
אין שום ספק שאנו לא עומדים כעת בזמן פשוט, אנו עומדים בתקופה גורלית, ומהדהדת עכשיו הקריאה 'מי לד' אלי'! וכדאי, כדאי מאוד, לא להיות כמו הרן שעמד בצד וחיכה לראות מי צודק. אנחנו לא הולכים כי זה משתלם... כפי שהסטייפלער היה אומר שאנחנו לא מצביעים בבחירות בשביל תקציבים, ולא בשביל שום דבר. אנחנו מצביעים - כי כל פתק בקלפי הוא קידוש ד', הוא הכרזה קבל עם ועדה: אנחנו רוצים שלטון התורה!
הוי כוזר, ההיית או חלמתי חלום?
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
