1. כותב ד"ר גדעון ארליך: "לפני שנים מועטות עברתי לעת ערב באזור נגוהות שבדרום הר חברון, ליד שורה של עשרות חיילים, שברור היה, שהם יוצאים למגע עם מחבלים. באותו רגע המפקד סיים את התדריך שלפני היציאה. כשהחיילים ראו אותי, אדם חובש כיפה סרוגה, מיד פתחו בקריאות: "תגיד לנו ברכה ", "תעשה לנו תפילה ". נעמדתי ליד המפקד ואמרתי כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקים שתזכה לוחמים אלה, למלא בהצלחה את השליחות שלשמה נבחרו, שיזכו לפגוע באויבי ישראל ושיחזרו בשלום. כל החיילים פרצו בקריאות "אמן, אמן". ורק אז המפקד פקד: ימינה פנה, קדימה!" והטור נבלע בחשכה.
2. כותב שמוליק דור :
המכתב על חיילים שביקשו תפילה, לפני פעולה מראה שביציאה לקרב החיילים זקוקים לרב צבאי ולא לסמלת חינוך שתדבר על דמוקרטיה ומגדר. רואים זאת גם ממה ששמעתי מיחזקאל דגן ,מנהל 'חישתיל':"הייתי דתי יחיד בצנחנים בטיסה לצניחה הקרבית במתלה במלחמת סיני, הוצאתי את כרטיס התפילה לצנחן שחיבר הרב גורן, ואמרתי אותה. חייל מקיבוץ בצפון שתמיד לעג לתפילה ולתפילין, ביקש את הכרטיס וגם הוא התפלל. הכרטיס עבר מיד ליד וכל הצנחנים שבמטוס אמרו את התפילה".
3. על כך ככה אמר מי שאמר: בשדה בקרב תחת אש אין חייל - יהודי אתאיסט , כולם מאמינים באלוקי ישראל .
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
