העוקץ החרדי
בשנים האחרונות זה הפך למגפה של ממש. פעם בכמה חודשים התקשורת החרדית מדווחת על נוכל חרדי שעקץ, לכאורה, אברכים בעשרות מיליוני שקלים – ונמלט. מאחור נותרים זוגות צעירים ומשפחות עם ילדים נקיות מכספן ומסובכות בחובות. שיטות העוקץ נעות על הגבול שבין השקעות ספקולטיביות וחסרות אחריות ועד הונאות זדוניות במטרה לגנוב את כספי המשקיעים

המחבר מרדכי גולדמן פורסם יולי 7, 2015

הסיפור האחרון שמזעזע את הקהילה החרדית אירע בחודשים האחרונים בבני ברק, כאשר בעל עסק לפדיון שיקים בשם יעקב דומב הפסיד עשרות מיליוני שקלים שהושקעו אצלו על ידי מוסדות ופרטיים במגזר החרדי, ונעלם ליעד בלתי ידוע.

לפני כשנה אדם בשם ישראל ורטהיימר, איש מוכר בקהילה החרדית בבית"ר עילית, בעל עסק לפריטת מטבע זר, הואשם בכך כי נטל כ-70 מיליון שקלים של אברכים ומשפחות צעירות, ונעלם מהארץ. מקרה אחר שהתפרסם בשנים האחרונות היה דווקא בארה"ב, של נוכל חרדי בשם אלי ויינשטיין, שהונה, על פי החשד, משפחות חרדיות בישראל ובעולם בהיקף של 200 מיליון דולר. וישנם עוד עשרות מקרים של הונאות בהיקפים קטנים יותר של מיליוני שקלים בודדים.

כך זה בערך עובד: בישראל קיימת תופעה המוכרת בשם "שוטף פלוס." מדובר על תשלומים דחויים עבור סחורה או שירות שכבר ניתנו, כשלעיתים מדובר בעד ארבעה חודשים ממועד קבלת השירות או המוצר ועד התשלום בפועל.

עסקים שרוצים לפדות את השיקים הדחויים הללו לפני מועד הפירעון, מגיעים לעסקים לניכיון שיקים, שנותנים להם תמורתם מזומן כנגד עמלה גבוהה. כדי לפרוט שיקים בהיקפים גבוהים באמת, יש צורך בהרבה מאוד כסף מזומן. את המזומן משיגים מנכי השיקים באמצעות משקיעים שאמורים להתחלק איתם בעמלות.

"השיטה פשוטה מאוד. באמצעות סוכנים המפוזרים בתוך הקהילות מגיעים לאברכים, בדרך כלל כאלו שאין להם כסף ולא מבינים בפינאנסים, ומבקשים מהם לחתום על ערבות בנקאית על הדירה שלהם תמורת הלוואה שהולכת לאחראי על ניכיון השיקים, ללא כל ערבות לכך שהכסף מבוטח", אומר ש', בעל עסק לפריטת מטבע זר וניכיון שיקים בבני ברק שמכיר היטב את התופעה. "אותו אברך מקבל אחוז עד אחוז וחצי לחודש על הכסף באמצעותו פודים שיקים תמורת עד חמישה אחוזים לחודש. את ההפרש מרוויח מנכה השיק".

לתוך ההפקרות הכלכלית הזו, נכנסו נוכלים. חלקם ככל הנראה תוך עצימת עין מצדם של מנכי השיקים. הם הפקידו שיקים ללא כיסוי ומשכו תמורתם מזומן. מנכי השיקים שרצו לכסות על ההפסדים, נזקקו לכספים נוספים – אותו גייסו מאברכים עם הבטחות לריביות גדולות עוד יותר. "הם הבינו שבכל מקרה הם אבודים, ושאבו סכומים גדולים כדי להימלט עם הון מספיק שיאפשר פתיחת חיים חדשים בארץ אחרת", מסביר ש'.

"הפסדתי 400 אלף שקלים והחיים שלי נהרסו", אומר לנו י' מהעיר אלעד, אב לארבעה, בן 31, שאיבד את כספו אצל יעקב דומב. "במשך שנה קיבלתי החזרים יפים של אלפי שקלים בחודש, והייתי בטוח שעשיתי את עסקת חיי. עכשיו אין לי כלום. אני לא סולח לעצמי על הטיפשות שלי. אף אחד לא הזהיר אותי שהעסק הזה מפוקפק".

"עסקי פריטת השיקים הם אחד הענפים הכי אפלים בכלכלת מדינת ישראל", מוסיף ש', "יש הפקרות מוחלטת בניהול השיקים ואין ערבויות על הכסף. מי שנופל הם האברכים המסכנים".

כדי להבין מדוע החרדים נופלים יותר, כך נדמה לפחות, בתרגילי עוקץ, חשוב להבין את המניעים להשקעה. המשקיע הלא-חרדי בדרך כלל משקיע כדי להגשים חלום התעשרות. חרדים לא משקיעים בשביל להתעשר, אלא כדי לשרוד כלכלית, לשיטתם, בתוך הקהילה. למשל, בעל משפחה חרדית ממוצעת צריך לחתן ילדים רבים. עלות החתונות הרבות והתמיכה בזוגות הצעירים יקרה מאוד בכל קנה מידה.

לחברה החרדית אין מודל כלכלי שמציע פתרון לבעיית חיתון הילדים. זו הסיבה המרכזית שבגללה, במקרים רבים, חרדים משקיעים כספים שאין להם מתוך תקווה שיהיה להם. מדובר בכספים שהם לוו מבנקים, מגמ"חים, מחברים או ממשכון דירת המגורים. כאשר מציעים להם השקעה פאסיבית תמורת 18-12 אחוזים לשנה, הם מתפתים די בקלות. הנאיביות הזו עשויה להביאם להלוות כספים באופן לא בטוח לאנשים שהם מכירים היכרות בסיסית. הבעיה מתעוררת כשנוכל מתוך הקהילה מנצל את המצב.

בדרך כלל הנעקצים לא פונים למשטרה או לבתי המשפט, מתוך הנחה שהפרסום יכתים את שמם בקהילה וכספם ממילא לא יוחזר להם. במקרים אחרים, מבצעי העוקץ הם אנשים מוכרים בקהילה והנעקץ מעדיף להימנע מלערב את רשויות החוק. קשר השתיקה – מעין הבנה רבת שנים בקרב החרדים לפיה לא מערבים גורמים חיצוניים כמו משטרת ישראל בעסקי הקהילה – מרתיע רבים מלדווח על ההונאות.