עלה למרומים רב חשוב, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ. אכן יש כמה זרמים של חסידי ויז'ניץ. האדמו"ר מסערט ויז'ניץ, הגאון רבי אליעזר הגר זצ"ל, התגורר בחיפה ושישים שנה הנהיג שם את התורה של חסידי ויז'ניץ, וגם הקרין השפעתו הברוכה על כל העיר.

בצעירותו הוא לא היה אדמו"ר. הוא עלה לארץ בספינת מעפילים, נתפס על ידי הבריטים ונכלא בכלא עתלית. אחר כך לפני מלחמת השחרור, הוא התגייס להגנה. אמנם הרבה מסתירים את המידע הזה אבל הוא לא הסתיר. הוא היה חייל במחלקה הדתית בגדוד 22 של חטיבת כרמלי, שהוקמה עם הכרזת האו"ם, המכונה כ"ט בנובמבר, והוא לחם בגדוד הזה. רוב המחלקה היו חבר'ה בני עקיבא, אבל גם הוא היה שם. כולם היו חסונים בגופם, הוא היה רזה.

במלחמת השחרור הרבה חרדים התגייסו. הרופא של ההגנה שהיה קולט את החיילים מספר, שאנשים מהישוב החדש היו חסונים עם שרירים והחרדים רזים. היה אפשר להתגייס בגיל 40-15, וחרדים היו מזייפים את תאריך הלידה, היו פחות מזה או עם יותר מזה, כדי להתגייס. והם היו רזים עם עור על עצמות אבל הם לא ויתרו.

הרב הגר הגן על חיפה, וגם השתתף בקרב על העיר אושא ששם ישב פעם הסנהדרין. היה רזה אבל מלא אומץ ונחישות. חבר'ה היו רצים, הוא היה מפגר אחורה, המפקד היה קורא לו: "רוץ"! והיה רץ מהר. אז הוא עוד לא היה אדמו"ר, הוא היה "לייזר", ולחם עד סוף מלחמת השחרור. הוא לא התבייש מזה, שמר קשר כל החייו עם חברים שלו במחלקה, ותמך בהקמת הנח"ל החרדי.

יום אחד הוא טייל בעיר עם ראש העיר, אלוף מצנע, ואמר לו: אתה רואה את הבית הזה עם כדורים, שם על הגג היתה העמדה שלנו. אחרי המלחמה הוא עבד כחשמלאי, מתקן רדיו. אחר כך נפטר אביו, הג"ר ברוך הגר, שייסד את חסידות סערט ויז'ניץ, המכונה על שם ספרו "מקור ברוך", והוא נתמנה אדמו"ר במקומו. נמצאנו למדים שגם אם אדם שירת בצבא וגם היה חשמלאי, לא אפסה תקותו, הוא יכול להיות, אולי לא אדמו"ר, אבל תלמיד חכם.

חסידות ויז'ניץ היא אחת החסידויות הגדולות בארץ, עם הרבה ישיבות ות"ת ובתי דין ורבנים. לא כולם תלמידי חכמים אבל כולם חייבים ללמוד כל יום שעה. זמן רב עבר מאז המחלוקת בין תלמידי הגר"א ובעש"ט, מחלוקת עמוקה וקשה, שגם מוזכרת בספר אורות (עמ' מא), ועתה אין הבדל בין חסידות ויז'ניץ לבין שאר יהודים וראי שמים, מלבד דברים זוטרים, כגון גרבים לבנים בשבת וצורת הכובע.

אצל חסידי ויז'ניץ יש שלשה דברים בולטים שכולנו צריכים ללמוד מהם:

א. הרבה אהבת ישראל, אהבת רחוקי תורה, אהבת כולם.

ב. תפילה בכוונה ובשמחה ולא ש"נראית עליו כמשאוי" (ע' טושו"ע או"ח סי' צג).

ג. זמירות שבת. לפעמים שרים שם כל הלילה עד הבוקר. יש זמר יה אכסוף שמנגינתו היא של ויז'ניץ. טעות עושים אלה שבזמן זמירות מפטפטים. גם זמירות הם עבודת ד'.

אדם גדול נפטר בגיל תשעים, והיתה לו השפעה ברוכה על כל עיר הקודש חיפה.