אף אחד לא התקרב ולא חזר בתשובה בגלל מעשים כאלו!!!

חבל, כמה חבל!!!

מי יודע כמה נזק גרם האדם הזה? (אם בכלל אפשר לשייך אותו למין האנושי)

מה שאני כן יכול לכתוב, זה שבני אנוש השקועים ברפש העוה"ז וספק אם יכלו להביא עצמם לקדש שם שמים גם אם יבוא לידם ממש, אין בסמכותם לשפוט, אפילו לא מבחינה הלכתית נקיה, את מי שמוסר את גופו ומקריב מעצמו לשם שמים ממש.

לבטח שאין זה כי אם התנהגות של ירא ה' לכנותו משוגע ולהתנער מעליו כי הוא גורם לכם לזוע באי נוחות בכורסתם הנינוחה כי מעתה הם יצטרכו להצדיק עצמם בפני העולם החילוני.

אין פה מקום לשיקולים של רגשות, לשם שמים וכו'.

הרי אם סנהדרין של שבעים ואחד ידונו חייב מיתת בי"ד, וגמרו דינו למיתה כדין תורה, ואמרו כולם "חייב" - פטור. וההורגו רוצח. ומדוע, הרי על פי התורה חייב מיתה?

אלא שההלכה קובעת. לא הרגש.

ואם ההלכה קבעה שכשאמרו כולם חייב הרי זה פטור - אז ההורגו - רוצח. גם אם לבו מלא ברגש אהבת ה'.

השאלה צריכה להיות שאלה הלכתית טהורה ונקיה. וגם לקנאות יש הלכות.

והגבול בין לקיים את ההלכה, ובין לעגל את פינותיה - הוא הגבול בין מצוה לרציחה.

ולעניות דעתי, סנהדרין עדים והתראה לא היו, וגם לא היה שעת מעשה כך שאין להביא ראיה מפנחס, ובנוסף, שם מדובר בבועל ארמית.