למה גפני מחריף את המאבק מול אגודת ישראל? ובידי מי המפתח לכניסתו של יעקב אשר לכנסת? ומה הסיכויים של איומי הריצה בנפרד של דגל התורה? ומה יקבל פרוש בתמורה לפרישה? מפת הדרכים החרדית

איתי גדסי ט"ו אב התשע"ה 12:27 31.07.2015

כבר מספר חודשים שחבר הכנסת לשעבר יעקב אשר עוקב אחר כל פרסום הנוגע לחוק הנורבגי. גם תפקיד המזכ"ל שקיבל כפיצוי אשר נועד להשאיר אותו "על הגלגל" לא מספק. בדגל התורה עבדו קשה לתפור את החוק למידותיו של אשר, לכלול בו גם סגני שרים, חוק אשר גם בנורבגיה לא קיים.

בלילה שבין רביעי לחמישי, לאחר שאושר החוק, יעקב אשר נשם לרווחה. אך גם הוא יודע שהחוק אולי אושר, אבל המערכה עדיין בעיצומה.

ליצמן מבחינתו שומר את הקלפים צמוד לחזה, ונותן לדגל התורה לשחק. גם הוא שומע את ההצהרות הלוחמניות שעלו לטונים גבוהים במערכה על הוועדה למינוי דיינים, ולמרות שיכל להתעקש על כך שהחוק לא יכלול סגני שרים – כפי שנחתם בהסכם הקואליציוני, ליצמן בוחר לנצח במערכה עצמה.

בדגל התורה רוצים מאוד לראות את יעקב אשר בכנסת? אליבא דליצמן הם יצטרכו לשלם, והרבה. והוא לא מדבר על התשלום לסגן השר מאיר פרוש.

המפתח לכניסתו של יעקב אשר לכנסת, נמצא בידיים של אגודת ישראל, בראשה עומד ליצמן. שני הצדדים יודעים זאת, אך משום מה בדגל התורה בוחרים להחריף את המאבק באגו"י.

רבים ציינו לשבח את לשונו המושחזת של גפני, אשר השתלחה לה בקלילות בחודש האחרון נגד אגודת ישראל, אודות חוסר השוויוניות בכך שישנם היום 4 ח"כים מול 2, ועל כך שהסדר ה-60-40 חייב לעבור מן העולם.

התזה הראשונה קובעת כי גפני באמת ובתמים סובר כי המאבק וההשתלחות בליצמן ובאגודת ישראל יחליש אותם, ויגרום לכך שייכנעו ויסכימו להעניק לו את הוועדה למינוי דיינים, ואת הח"כ הנורבגי בכנסת.

לעומתה, התזה הספקולנטית גורסת כי למרות משקעי העבר אז הדיח גפני את ליצמן מתפקיד יו"ר ועדת הכספים, השניים חזרו להוביל ציר סודי, ופועלים לחבל במודע בכניסתו של יעקב אשר לכנסת. החרפת המאבק מצד דגל התורה ובראשה גפני, מסייעות בידי ליצמן להקשיח עמדות, ומחשקות את סגן השר פרוש במידה וירצה לפרוש.

עד לאחרונה, סבר גם פרוש עצמו כי בתמורה לאי אלו "הטבות", יפרוש מהכנסת לטובת יעקב אשר. אם למשל יוצעו לו המשך כהונתם של בנו ישראל פרוש באלעד ובן חסותו מאיר רובינשטיין לקדנציה נוספת, הרי שמדובר בפיצוי ראוי. אך כעת נראה כי גם פרוש מבין כי המשחק משתנה. פרוש לא יוכל לפרוש ללא אישור מועצת גדולי התורה של אגו"י.

גפני: "אנחנו יכולים ללכת לבד"

גפני מצדו, לא מוריד טונים. הוא לא מסתפק באי הגעה לכנס המנהלים של המודיע, או בהגשת מועמדות לוועדה למינוי דיינים. גם לא בבקשה להצטרף לפורום ראשי סיעות הקואליציה.

בסימפוזיון (שהפך למונולוג) של "תודעה" שהתקיים השבוע, תקף גפני חזיתית את חסידות גור ואת אגודת ישראל. "יש לנו אפשרות לעשות סדר להוכיח שהליטאים הם הרוב בציבור החרדי ויכולים ללכת לבד ולעבור לא כמו אלי ישי". בהמשך אף הצהיר כי במידה ותהיה חלוקה הרי שזו תהיה ביחסים שונים ממה שהונהג עד עתה – "יחסי הכוחות בכנסת צריכים להיות 4 מדגל מול 2 של אגודה וכך יהיה".

מה שמעניין זה איך המערכה בבני ברק (סערת ההקצאות) רודפת את יעקב אשר ומכתיבה את הפוליטיקה החרדית.

זה החל בהכרה אדירה בישראל דרנגר הרמ"ט, שגפני סימן אותו לא פחות ולא יותר "כסיבה שבשבילה מרן הרב שך הקים את דגל התורה. בשביל שלא אצטרך להרים טלפון לבקש רשות מזייברט. סליחה. אמרתי זייברט? דרנגר התכוונתי".

משם למתקפה האדירה על גור ש"אני יכול להעיד שהיא עושה הכל לעצמה", כלשונו של גפני.

ומכאן להכרזה על כך שהגיע הזמן לרוץ לבד בגלל ההשתלטות של אגודת ישראל על נכסי המפלגה.

לא נראה שמישהו בדגל התורה באמת חושב לעשות עסקים עם ליצמן או עם אגודת ישראל בתקופה הקרובה.

רוצים עוד רמז? בבקשה: אם בימים האחרונים שומר ביטאונה של דגל התורה על פאסון מול ליצמן ומשתדל להוקיר ולא לנגח גם על העקיפה החביבה של יו"ר ועדת הכספים וההישג המוזר של פיקדון ל-18 שנה, הרי שבראיון לאבי בלום שהתפרסם ממש במקביל, משחרר גפני את חרצובות לשונו. יממה לאחר מכן, הוא הרשה לעצמו לדבר בחופשיות גם בכנס תודעה.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שברגע בו תקפת את הסיעה השכנה באש וגופרית, תתקשה לקבל ממנה מהלך משמעותי כל כך בדמות התפטרות חבר כנסת.

אם אלו סיעות שונות המתכוננות לרוץ בנפרד, אף סיעה לא תחזק את חברתה באצבע בכנסת.

גפני עשה מהלך נוסף להוכיח כי מדובר בסיעות שונות, וביקש להצטרף לפורום ראשי סיעות הקואליציה, היות ומדובר בסיעות שונות.

בכל מקרה מי שחשב שיעקב אשר עזב את בני ברק, מגלה שבני ברק וקו הטלפון שלה יקבעו את עתידו של יעקב אשר.

המלכודת של פרוש

ומאיר פרוש? הוא עדיין נתון במלכודת. מצד אחד, הצהרותיו של גפני מחשקות אותו לכסא ולאגודת ישראל, גם אם ירצה לפתוח ציר עצמאי מול האדמו"רים ולקבל את אישורם לפרוש, יהיה זה קשה במידה שליצמן יתעקש.

נתון אחד נוסף ומעניין: בנט הצהיר על כוונתו להתפטר לטובת שולי מועלם. מה שאומר שאם פרוש מתפטר אז אין נציג למשרד החינוך בכנסת ובוועדות.

פרוש יעדיף היום להישאר בכנסת, ובכך למצוא חן ולעזור לבוס שלו אם יהיה זה שייצג את האינטרס שלו בכנסת, יענה בשמו ויגיב במליאה.

ליצמן יפרוש לטובת אשר?

גם בדגל התורה יודעים לעשות פוליטיקה. גם הם מבינים שההצהרות של גפני מול ליצמן ואגודת ישראל מרחיקות את יעקב אשר מהכנסת. וגם שם עובדים על ציר פיוס וירידה מה'עץ'.

במקרה כזה, כדי להשלים את מפת הרווחים. נציין כי קיימת אפשרות בה ליצמן מכריז על פתיחת מו"מ מול דגל התורה (שתי סיעות אמרנו…), במהלכה יסוכמו כל הפרטים הנוגעים לכניסתו של אשר (הסכם כניעה, בעברית).

לליצמן מצידו אין שום סיבה לתת למאיר פרוש "להרוויח" אישית את הצ'ופרים שדגל יתנו, על גבה של אגודת ישראל, ולכן האפשרות בה ליצמן מתפטר נראית סבירה לא פחות מהאפשרות שפרוש יתפטר.

ליצמן ימנע ממאיר פרוש להרוויח את אלעד וביתר, ירוויח גם את החופש מההצבעות בכנסת, וגם את ניהול המו"מ מול דגל התורה כגורם הבכיר באגו"י שעל פיו ישק דבר, וגם מחזיק בידו את החרב על דגל בכל העת, בה יוכל להחליט על חזרתו לכנסת ושליחת יעקב אשר חזרה לבני ברק – במידה ודגל התורה יבחרו שוב להצהיר על "שתי סיעות נפרדות".

המפתח בידי דגל

סיכומו של עניין, המפתח לכניסתו של יעקב אשר נמצא אך ורק בידיים של דגל התורה. אם יבחר גפני להמשיך להוכיח "נאמנות" לתנועה ולסיעה העצמאית שהקים בימים האחרונים, הרי שיעקב אשר יישאר בבית דגל התורה בבני ברק.

אם "צעירי הדגל" יצננו את התלהבותם ויניפו דגל לבן (בוהק יותר מזה שהונף בוועדה למינוי דיינים), הרי שיעקב אשר יכול לתפור את החליפה.

ההערכות הן שיעקב אשר, אשר ידיו רב לו בקרב עסקני התנועה, יחסום בגופו את המשך הלחימה, בשל העובדה שמרגע שהחוק אושר, המחסום היחיד בדרכו לכנסת הוא הלחימה באגו"י.

השאלה מה המחיר אותו ידרוש ליצמן בתמורה לכניסת אשר לכנסת? ימים יגידו.