לרצח התינוק עלי דוואבשה אחראים פעילי ימין קיצוני, הקשורים באותה קבוצה אידיאולוגית שעמדה מאחורי הצתת מסגדים וכנסיות וכן הצתת בתים פלסטיניים נוספים בגדה המערבית בשנה האחרונה. זו ההערכה המתגבשת, בסבירות גבוהה, בקרב גופי החקירה בפרשת הצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ביום שישי האחרון.

הגרעין הקשה של הקבוצה מונה כמה עשרות פעילים שמרכז פעילותם במאחזים בגדה המערבית, אולם הם מרבים לנוע ברחבי הארץ, גם בתחומי הקו הירוק. בניגוד לעבר, ההבנה היא כי כיום הפעילים אינם מבקשים לפעול משיקולים תועלתיים כמו הרתעת הממשלה וכוחות הביטחון מפני פינוי בתים במאחזים ובהתנחלויות. יש להם רעיונות שאפתניים יותר, שעיקרם ערעור היציבות במדינה במטרה להביא בסופו של דבר להפיכה שלטונית שתכונן בישראל משטר חדש, שיפעל על בסיס ההלכה היהודית. את האלימות הם מבקשים להפעיל באופן שיטתי ומתמשך, ללא קשר להתנהלות המשטרה בשטחים.

התפנית האידיאולוגית בקרב חבורות של צעירים מבין מי שפעם כונו אנשי "תג מחיר" או "נערי גבעות", זוהתה בשב"כ ובמשטרה בשלהי 2014. הפעילים הגיעו למסקנה שהצתות המסגדים מוצו, ושיש לפתוח במהלך רחב יותר. חלק מהרעיונות בוטאו במסמך שהחרימו החוקרים אצל משה אורבך, צעיר חרדי מבני ברק שבשבוע שעבר הוגש נגדו כתב אישום בפרשת הצתת כנסיית "הלחם והדגים" לחוף הכנרת. אורבך, בן 24, חיבר מסמך שכותרתו "מלכות הזדון", המניח את התשתית הרעיונית המצדיקה את הסלמת התקיפות נגד אתרים דתיים ונגד ערבים ומספק עצות מעשיות כיצד להתחמק ממעקב ומחקירה.

רעיונות דומים בדבר הצורך בהחרפת הצעדים נגד ערבים והמאבק במדינה ביטא גם פעיל ימין קיצוני נוסף, מאיר אטינגר, בין השאר במאמר באתר האינטרנט "הקול היהודי". אטינגר, בן 23, תושב המאחז גבעת רונן בצפון השומרון, הוא אחד מנכדיו של הרב מאיר כהנא. בתחילת השנה הנוכחית ביקש השב"כ להפעיל נגדו צו מעצר מינהלי, אולם פרקליט המדינה שי ניצן דחה את הבקשה. בסופו של דבר הוא הורחק מהגדה וקבע את ביתו בצפת.

פיגועי "תג מחיר" הראשונים אירעו בגדה ב-2008, אולם אז כוונו בעיקר כנקמה מיידית וכהרתעה מפני פינויי מאחזים נוספים. היעדים לפגיעה היו כלי רכב ובתים בכפרים פלסטיניים, לרוב בלי ניסיונות לפגיעה בנפש. ב-2013 עברו הפעילים גם לפגיעה נרחבת יותר במסגדים ובכנסיות, בגדה ובתחומי ישראל, במקביל לניסיונות ראשונים לפגיעה בערבים. מספר האירועים שהוגדרו בשב"כ כ"פיגועי טרור יהודי" ירד מ-30 ב-2011 ל-17 בכל אחת מהשנתיים הבאות, ולעשרה ב-2014, אולם בד בבד הסלימה חומרת המעשים עצמם. בנוסף, על רקע מספר מקרים שבהם עצרו השב"כ והמשטרה חשודים במעשים - בין היתר, מציתי מסגד באום אל-פאחם - והוגשו כתבי אישום, עברו הקיצונים לפעילות חשאית וממודרת יותר. הפעילים לומדים בדקדוק את שיטות החקירה של המשטרה והשב"כ.

בפעילות בשנה האחרונה נטלו חלק בעיקר אנשי ימין קיצוני המתגוררים במאחזים בגבעות באזור רמאללה. מתנחלים מיצהר שליד שכם ומהמאחזים סביבה - שהיו מעורבים במעשים כאלה בעבר, בעיקר הנשואים שבהם, הנמיכו פרופיל לאחר שאחדים מהם נעצרו. ההערכה היא שבפיגועים האחרונים תומך גרעין של כמה עשרות פעילים, כשהמרכזיים שבהם בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם. פעילים נוספים הם קטינים. רבים מהמעורבים נמצאים בתנועה מתמדת בין הגדה לשטח ישראל ומחליפים בתדירות גבוהה את מקומות מגוריהם.

השינוי האידיאולוגי שזוהה אשתקד העניק מסגרת רעיונית אחרת להתקפות נגד פלסטינים ונגד מוסדות דת. הפעילים, לפי הגופים העוקבים אחריהם, מציגים השקפת עולם "אנרכיסטית, אנטי-ציונית" ומצדיקים פיגועים אלימים, כולל פגיעות בנפש, במטרה לערער את יציבות המדינה, לפגוע ביסודות החברה והמשטר הדמוקרטי בישראל ולקדם מהפכה שלטונית שתכונן בארץ משטר חדש, מעין "מלכות" שתתבסס על ההלכה היהודית.

בניגוד לעבר, מנסחי האידיאולוגיה שבין הפעילים הללו כמעט שאינם עומדים בקשר עם רבנים ואינם רואים עצמם נזקקים לפסקי ההלכה שלהם להצדקת המעשים. הם אף רואים ברבנים שבעבר נתפסו כקיצוניים רבנים ממלכתיים ופשרנים מדי. הם מדגישים את הצורך בגילוי חוסן נפשי, הן במעשים והן במקרה הצורך גם בחקירות משטרה ושב"כ. הם גם דוחים בתוקף כל ניסיון לאכוף עליהם סמכות חיצונית.

שינוי מטריד נוסף: הפעילים מצדיקים הרג ערבים בעת פגיעה בבתים ובמוסדות דת ומוכנים לגלות "מסירות נפש" ומצדיקים גם ריצוי עונשי מאסר ממושכים כדי לקדם את מטרותיהם. חלקם אף החלו לחסוך כסף למקרה שיכלאו לתקופה ממושכת. על רקע זה, הוצת בית פלסטיני ליד העיירה דורא בדרום הר חברון לפני כחצי שנה (בני המשפחה הספיקו להימלט), הוצת מבנה במתחם כנסיית הדורמיציון בירושלים והוצתה הכנסייה בכנרת. בכל המקרים, נראה שהמציתים היו מודעים לנוכחות אנשים במקום (בניגוד לרוב הצתות המסגדים, שנעשו בלילות בשעות שבהן לרוב לא שהו בהם אנשים).

במסמכים ובהתבטאויות שונות מדברים הפעילים על יצירת כאוס במדינה, באמצעות החרפת החיכוך במה שהם מזהים כנקודות תורפה. אם ארגון הטרור היהודי שפעל בגדה בתחילת העשור שעבר (וחבריו מעולם לא נשפטו למאסר), עסק בעיקר בפיגועי ירי נגד מכוניות פלסטיניות בכבישים, הטרוריסטים היהודים החדשים מחפשים מטרות אחרות שהם מתארים כ"הצתת חביות נפץ": פגיעה בהר הבית, "ביעור עבודה זרה" (הצתת מסגדים וכנסיות) ו"גירוש גויים" - פגיעה שיטתית במי שאינם יהודים, כולל ערבים ישראלים ואפילו בדואים ודרוזים.

הפעילים מדברים גם על הצורך בהסתה נגד מערכות השלטון והפעלת כפייה דתית במרחב הציבורי, בדגש על סוגיות של צניעות נשים. ההתקפות נעשות על פי דירקטיבה אידיאולוגית כוללת, אולם נראה כי לביצוע הפיגועים עצמם אחראים תאים קטנים וממודרים זה מזה, שאינם נזקקים לשרשרת פעולה היררכית של ממש. בראשות כל תא עומד פעיל ותיק, שמרכז סביבו חבורת צעירים. התאים לא משתפים זה את זה במעשיהם. ככל הידוע, ההצהרות הנחרצות של ראשי המדינה בדבר הצורך לפעול נגד המחבלים היהודים אינן מרתיעות בשלב זה את הפעילים.

רובם המכריע של החברים בקבוצה הזו, שהיא רופפת למדי, מוכרים לשב"כ ולמשטרה. בשנים האחרונות נאסף עליהם גם מודיעין רב יחסית. הקושי העיקרי טמון במעבר ממודיעין לראיות משפטיות. ברוב המקרים הפעילים מתודרכים מראש כיצד לשתוק בחקירה ואיך להימנע מהשארת ממצאים שיאפשרו את זיהוים (במקרה חריג, בהצתה בכנרת, הביאה השלכת כפפה ועליה די־אן־איי של אחד הנאשמים ללכידתם).

בסדרת התייעצויות שהתקיימה אתמול (ראשון) בדרג המדיני ובמערכת המשפטית, המליצו ראש השב"כ, יורם כהן, ובכירי ארגונו לאפשר את החרפת הצעדים נגד החשודים בביצוע פיגועי טרור יהודיים. השב"כ התלונן על ענישה סלחנית מדי של בתי המשפט ובעיקר על אי-שימוש באמצעי אכיפה נגד חשודים בטרור שהפרו צווי הרחקה מהגדה או מגבלות מינהליות אחרות שהוטלו על תנועותיהם.

ישנם מקרים שבהם פעילי ימין קיצוני הפרו צווים כעשר פעמים מבלי שנשפטו למאסר. במקרים אחרים, הופחתו בהדרגה מגבלות תנועה שהוטלו על פעילים שהוגשו נגדם כתבי אישום. השב"כ מצטרף לעמדת שר הביטחון, משה יעלון, בזכות שימוש מוגבל במעצרים מינהליים נגד מחבלים יהודים

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2698085