הוא אכן צודק. מה שמייחד את העיתון, על פני כלי תקשורת אחרים, שהוא לא מפרסם את מה שלא צריך לפרסם. "יתד נאמן אינו עוסק באלימות ובפשע ובדברים שאינם ראויים. נקודה", כפי שמסכם ולדר.

מאחר והוא לא פירט מהו הנושא (לא קיבל את אישור המבקר) אוכל לנחש שהוא מתכוון לרצח שביצע ישי שליסל.

בעוד שבעיתונות החילונית "המרדף הוא 'מה שמעניין' בלי שום התחשבות ודאגה לעיצוב הדור הצעיר ובוודאי שלא לעיצוב דעת הקהל", כותב ולדר, "העיתונאים יישאו בגאון את נושא 'זכויות הילד' אך כאשר יגלו משהו רע על מישהו, הם יפרסמו את שמו ואת שם משפחתו ותמונתו, על אף שהם יודעים היטב שילדיו יתביישו וחייהם יהרסו עד עולם. זה בכלל לא אכפת להם".

לכן, אני בהחלט מבינה את ולדר, שכתב: "אחד הדברים שממלאים אותי גאווה עצומה על היותי כותב בעיתון הזה הוא לאו דווקא על הדברים הרשומים בו, אלא גם על הדברים שלא רשומים בו".

"30 שנה קיים 'יתד נאמן'", משמע שהוא גאה על כל אותם שנים.

שאלתי: ומה באשר לתקופות בהן יתד 'פישל', בלשון המעטה, עסק בלגמד רבנים גדולי עולם, הצליף במאמרים אישיים בתלמידי חכמים רמי מעלה?

הרי אין זה סוד כי רק לפני שלוש שנים חל בעיתון מהפך. האם גם עד אז הכותב גאה על כתיבתו בעיתון?