הרב דוד שרייבר

ובנו מחמדו יצחק

(וגם בנו יוסף - ישלח לו ה' רפואה שלמה בתושח"י),

אכן קשורים לעוולות רבות בתחום הנדלנ"י.

אלא שאין זה המקום ולא זו השעה להציב את מרכז הדיון בעניין זה.

מסיבה פשוטה: ברור לכל שאיציק הבריון לא שלח את הטרקטורים בגלל ויכוח עקר על שטח זניח. הוא עשה זאת בשליחות מנהיגו; בשם השלום והסגפנות - להשמיד להרוג ולאבד את בני התורה ונושאי דגלה.

ולשם צריך לכוון!

ומה יעשה התלמיד ולא יחטא?!

איש אינו שש כשגוזלים ממנו את ישיבתו בו הטביע את תמצית דמו;

אף אחד אינו מעוניין לראות שהסמינר אותו טיפח וריבה כבן טיפוחים נגזל ממנו וממשפחתו לאור יום...

וכל זאת הותר ונצטווה על ידי שוחרי השלום והסגפנות...

לא מתאים לחברת ק"ס לחכות? יש בי"ד ויש בית משפט, יביאו הוכחות בעלות ויקבלו מיד צו פינוי. למה הם הגיעו כמו גנבים בלילה ועברו על דין תורה ולהבדיל על החוק והזיקו רכוז במאות אלפי ש"ח?!

כי אין להם יכולת להוכיח בעלות, מאפיונרים, גזלנים, מושחתים שונאים, מתוסכלים, אומללים.

אם יש למישהו שטח בירושלים שהוא שלו, משמע הוא או אבא שלו או סבא שלו קנה את השטח הספציפי הזה בכסף ובידו לעשות בו שימוש.

לעומת זאת בקרית ספר המצב שונה.

יזמי העיר קנו שטח ענק בפרוטות מהערבים ובנו עליו עיר.
(הימים ימי אריאל שרון , וטרום עידן עמותות השמאל, כך שהמדינה היתה בעד, גם רבין אחריו היה בעד ק"ס, לכן לא דקדקו כמו היום בכל טענה של ערבי שמציג קושאן מזויף ,כביכול מלפני מאתים שנה).
היום הימים אחרים, ואילו הדבר יגיע לבירור משפטי וחברת ק"ס תידרש להציג ממי בדיוק קנתה מה ועד היכן בדיוק מגיעה נחלתה, אני מעריך שהם לא יצאו מזה טוב.

לדעת היזמים העיר על קרבה ועל כרעיה נשארת בבעלותם המלאה, וכל קונה מקבל זכות מגורים בדירתו בלבד, זכות שגם היא מוגבלת אם הוא רוצה למכור.

כלומר, הכבישים , העצים, המדרכות, גגות הבנינים וחדרי המדרגות ובעצם כל גרגר אדמה שלא נמכר ע"י היזמים בכסף מלא ממשיך להיות רכושם הפרטי.

ובעצם לא ניתן להקים בעיר אף מוסד או חנות או פארק או נדנדה או דוכן פלאפל בלי שהם ימכרו לך אותו.

למעשה, בתי הדין ולהבדיל בתי המשפט קבעו בשורה של פסיקות שזה לא כך.

מבחינת חוקי המדינה ברור שהטענה המחוצפת שלהם אפילו לא מתחילה, ומסתבר שגם מבחינת ההלכה יש אומדנות ומנהג המדינה שמצב אבסורדי כזה לא ייתכן.

ושוב אגיד ברחל בתך הקטנה:
יצחק שרייבר לא יכול לבנות בשטח הזה ולו חצי דירה, מעולם לא היתה לו ולא תהיה לו אפשרות למכור אותו עפ"י חוקי המדינה,

האפשרות היחידה לבנות שם משהו בצורה חוקית הוא ע"י העירייה כשטח ציבורי, וראש העיר אישר את ההצבה.
השטח שייך לשרייבר (אולי, דבש אומר שגם זה לא ברור) רק מכוח הקנייה הכללית של כל שטחי העיר, באותה מידה הוא יכול להביא מחר דחפורים שיהרסו 90% מבתי הכנסת בעיר ולטעון שנבנו על השטח של אבא שלו.

במצב כזה היה מתבקש כמינימום של בן תרבות לפחות לפנות את הרכוש ולא להרוס אותו כמו חיה רעה.

מעניין שמעולם לא נהרס ע"י הנדלניסט המודאג מר שריבר או מי מחבריו היזמים שום דבר שהוצב בשטחים אחרים שהם כביכול "שלהם" , וזאת מהסיבה הפשוטה שלא היה להם עניין להוציא כסף על פינוי והריסה בשביל שטח שלעולם לא יוכלו למכור

ההגדרה הממעיטה ביותר למעשה כזה היא "נבל ברשות התורה" , ומי שמשווה את זה למצב שמישהו הניח קראוונים בחצר האחורית שלך מהווה דוגמא חיה לדברי בעלי המוסר שללא לימוד מוסר האדם הוא חיה טורפת.

ובמחשבה שניה, גם מי שלומד מוסר יכול להיות חיה טורפת, אם רק מצא לו "ארזי לבנון אדירי התורה" מתאימים