רק לדוגמא יש אגרת של רבי אברהם מרדכי אלתר, הרבי מגור בעת שביקר בארץ בימי הרב קוק. הוא באיגרת מציין שהדבר הראשון שעשה כשהגיע לירושלים זה לבקר בכותל המערבי והדבר שני לבקר את הרב קוק. לאחר מכן הוא מונה את שבחיו וגדולת תורתו של הרב קוק, לאחר ביקורו הראשון בארץ, כתב עליו במכתבו המפורסם מהאנייה בז' באייר תרפ"א: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע, שזו המחמאה הכי גדולה שיכול היה לציין אצל הרב קוק בבחינת מוסיף והולך, מול "גדוילים" אחרים בדורו שלא יכול היה לומר זאת עליהם. וכותב באותה אגרת, שכל מה ששמע עליו בחו"ל זה לשון הרע.

מיותר לציין שבהוצאת "נצח" הבני ברקית כל הקטע הזה מחוק. וד"ל.

יתר על כן בביקור נוסף, של הרבי מגור, בשנת 1927, הוציאו קיצוניים, נגד הרבי מגור, פשקוויל על קשריו עם הרב קוק. וד"ל עם יש לנו עסק.

לא נמצאה לך שום דרך לדרוש בכבודו של הרב קוק מלבד הכפשת כל שאר גאוני דורו?

במטותא, כבודו של הרב קוק במקומו מונח, גדלותו מעולם לא עמדה בספק, והוא אינו זקוק לסיוע של שוטים ואפיקורסים מסוגך...

אתה מגלם דוגמה חיה למינות שטמונה בלבבם של מעריציו של רב גדול מסוים בימינו, אשר נאמניו הפנאטיים מבזים אותו בכל יום מחדש בהיסטריה של הגנה על כבודו הבלעדי, ובהכרזת אין עוד מלבדו אפס זולתו.

גם הם כמוך, לוקים בעניות הדעת, וסבורים שאם נחלקו חכמים על שיטה פרושו שמבטלים כעפרא דארעא גם את בעל השיטה עצמו.

גם אתה, כמותם, מתוך שמצדד אתה בשיטת הרב קוק, הרי שבעיניך כל שאר גדולי האומה שנחלקו עמו כתותי מיכתת שיעורייהו.

רעתך כפולה ומכופלת. את חכמי ישראל בזית ואת הרב קוק ניארת.

כלומר הדברים שלו מקוממים ומוזרים, אבל הוא עצמו באמת צדיק.
(ע"ע ר"ג נדל).

מאמר מס. 210

גירסה להדפסה
הגיבו או קיראו תגובות למאמר זה

ולגבי יואל אלחנן, שמעתי שהמשגיח של ישיבת חמד (נראה לי הרב יעקובזון, אבל אל תתפוס על המילה מכיוון שאיני מכיר כל כך), לא הסכים ללחוץ יד ליואל אלחנן, ונימוקו שיואל אלחנן הוא מבזה תלמידי חכמים ובעל לשון הרע, ההתבטאות של אותו משגיח היתה 'החפץ חיים לא היה לוחץ את ידו מכיוון שהוא....'.

אז כדאי קצת שתכיר את מעלליו לפני שאתה מצטט אותו כאילו הוא אחד הגדולים!!

אילולא האהבת ישראל והקירוב לבבות של הרב קוק (והרב אריה לוין) מי יודע מה היה היום עם אחינו שאינם שומרי התורה, הגן עדן של הרב קוק הוא כשמראים לו את כל מה שקרה בזכותו.

לגבי טענתך שאין להם יראת שמים, מניין לך זאת?!
שמעתי משפט יפה בשם הרב יהושוע איכנשטין חתנו של הרב בצלאל ז'ולטי, ששאלו אותו פעם אודות בחור, אז הוא אמר שעל התנהגותו הוא יכול לענות על התמדתו הוא יכול לענות אבל לגבי יראת שמים הוא אינו יכול לדעת כי זה דבר שבין האדם לבוראו.
ולכן לא מובן לי מנין לך האם יש להם יראת שמים, האם נהית סגנו של אלוקים?!

באותה איגרת, כותב בין השאר, הרב קוק, למה אינו מפחד מקירוב פושעי ישראל:

"ומה שכתב מר לתמוה עלי במה שאני מקרב את הכל, גם את פושעי-ישראל, כדי להחזירם בתשובה -
וכתבתי לו ברמז כוונתי, שכל מי שהוא מוכשר לעסוק בפנימיות רזי-תורה הוא מתמלא יותר מאור-החסד של תורת חסד, ועליו החובה לעסוק בתיקון נפולים ובקירוב רחוקים, (שבלשון חכמי-הסוד נקרא זה גם כן בכלל ליקוט ניצוצות-הקדושה מתוך הקליפות), ומצא בזה סתירה לברכת-המינים שאנו מתפללים לעקרם ולשברם, - ישים נא כבוד גאונו לבו לדברי, ואבאר לו לא בלשון של סתרי-תורה, שחושב מר להיות כבר יודע שאינו יודע בהם, אלא בדברים פשוטים, באמת אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.

וכאן הרב קוק מסביר לו את המושגים של "סגולה" ו"בחירה", ולאחר מכן מוסיף:

"ונשמות כאלו, אם יזדקק לקרב אותם מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת-עין לדעת לחלק בין הצד הסגולי הפנימי הקדוש, שבהם, ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם, שהוא מקיף את נפשם כחוחים וקוצים הסובבים שושנה, הוא יוכל להתקלקל הרבה חס וחלילה, וללמוד ממעשיהם, ולהדבק בצד הרע שבהם והוא מחויב להתרחק מהם, והשי"ת נותן בלבבו רצון זה ומחשבה זו וכל שנאה ושל התרחקות, כדי שלא יבולע לו

אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא חס וחלילה ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עולם הבא, - שהיא יראה חיצונית, שאסור לתלמידי חכמים העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי ליסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במדות רעות ותכונות מגונות חס וחלילה, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גבורי-כח עושי דברו - תלמידי חכמים כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו.

לא כל הרבנים בדורו הגיעו לכך כולל הרבי מגור ולכן כתב עליו מה שכתב.

ומכאן לימוד גדול לכל המשמיצים את השונים מהם, שיבדקו את עצמם האם לא עשה איתם הקב"ה חסד ע"י שנאה זו שהיא המצילה אותם מלהתקלקל, אולם זה חסד לקטנים ולנמושות, כי צדיקים אמתיים אינם צריכים זאת - הם כמו הרב קוק יודעים איך להסתכל מגבוה על התופעות לשפוט לא רק ע"פ היצוניות המקוקלת אלא גם לפי הפנימיות שאינה גלויה לקטנים טרוטי העיניים.

מה התוצאה אם כן כאשר אנשים מן השורה מאמצים דרכו הייחודית, מבלי שהחלו לרכוש 'דעה עמוקה של טביעת עין'?
מה קורה כאשר מפיצים את תורתו להמונים, שאינם תמיד שקועים ברעיוניהם 'באור תורה וקדושה ויראה עילאה', בלשון המעטה?

עומד ומזהיר הרב קוק בכבודו ובעצמו: "הוא יוכל להתקלקל הרבה חס וחלילה, וללמוד ממעשיהם, ולהדבק בצד הרע שבהם!"

כמה צדקו דבריו!

והתוצאות בשטח: אהבת חינם, הולידה שנאת תלמידי חכמים...
קירוב רחוקים הוליד התקרבות לרחוקים והתרחקות מקרובים...
העלמת עין מ'הצד הבחירי המקולקל' - הולידה אובדן חוש ביקורת, בלבול הדעות, פשרנות, וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

וכך אנו יכולים להתחיל להבין באיזו ערוגה צמחו רבנים סוררים שמחבלים בכרם ישראל והמיטו חרפה על הציונות הדתית, כגון הרב דוד סתיו, המומר שלמה ריסקין, ואחרון חביב, הרב עזרא שיינברג...

דרכו של הרב קוק היתה אינדיוידואלית, ולא התאימה לאיש מלבדו, כל שכן לא לפשוטי עם. תלמיד אמיתי שצעד בעקבותיו - היה אולי אחד בלבד: רבי יעקב משה חרל"פ, שדבק בו בכל נימי נפשו, וירד לסוף דעת רבו.

אבל רוב שאר גדולי דורו, למרות הערכתם העצומה כלפי אישיותו, זיהו בשיטותיו סכנה להמון העם השטחי, שקליפתו אכל תוכו זרק. הם חלקו עליו נמרצות, והתנגדו לחלק ממפעליו.

מאמר מס. 124

גירסה להדפסה
הגיבו או קיראו תגובות למאמר זה

מעשה רב ממרן ה"חפץ חיים" שספר מרן החזו"א-ליום פטירת החפץ חיים (כד' אלול)
כידוע, בתקופת כהונתו של הראי"ה קוק בירושלים כרב ראשי של ארץ ישראל מטעם התנועה הציונית והבריטים לא עלה ה"חזון אי"ש" זצ"ל לבקר בירושלים. כשנשאל פעם ע"י הרב זלמן ינקלביץ' ז"ל מה הטעם לכך שאינו מבקר אף פעם בירושלים, ספר לו מרן החזו"א את המעשה הבא ששמע מתלמיד מרן החפץ חיים, מרן הגר"א וסרמן הי"ד, המסביר את טעמו ונימוקו.

הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (גדול תלמידי מרן ה"חפץ חיים") סִפֵּר כי פעם הגיעה משלחת בעלי - בתים מאיישישוק הקרובה לראדין אל החפץ חיים ובקשתם בפיהם: היות והמקוה בעיירתם טעון תיקון ונגרמים מכשולים רבים בעניני טהרת המשפחה על כן יואיל החפץ חיים לבקר אצלם והשפעתו יבוא הדבר על תיקונו. החפץ חיים לא ענה מאומה וגם עברו ימים רבים ולא יצא לבקר באיישישוק ויהי הדבר לפלא אצל כל מי שהכיר את זריזותו של הסבא קדישא לכל דבר מצוה ובפרט שהיה חרד על כל קילקול שבשכנותו וראה את עצמו אחראי על כך. ביום אחד, כאשר רבי אלחנן ליוה את החפץ חיים לאחר תפילת שחרית לביתו נחפז לפתע החפץ חיים לעצור עגלה עוברת ועלה עליה לנסוע מבלי דַבֵּר מאומה. הוא חזר לביתו כעבור יומיים וספר לתלמידו רבי אלחנן כי בקר באיישישוק וגם הצליח בסייעתא דשמיא להתקין כשורה את ענין המקוה. לשאלת רבי אלחנן מה טעם דחה לשבועות רבים את נסיעתו זו ומה טעם היה לחיפזון הפיתאומי? השיב החפץ חיים: כי באיישישוק מכהן כמרא דאתרא רב מראשי ה"מזרחי" והוא עמד בפני שאלה קשה שאם יבקר באיישישוק ולא יבקר בבית הרב נמצא משפיל את כבודו בעיני בני קהילתו שלא יהיו מסוגלים להבין את הדבר, מאידך גיסא לבקר אצלו לא רצה כדי לא לחלוק כבוד למנהיג "מזרחי", ממילא החליט לא לנסוע למרות חשיבות ענין טהרת המשפחה. אולם באותו בוקר שנסע עלה על דעתו כי הרב מאיישישוק יצא בודאי לקונגרס הציוני ושוב אין סיבה לדחות את הנסיעה אפילו לרגע אחד. ואמנם כן היה, הרב לא נמצא באייישישוק.

אני לא רוצה להגיב לחיוב או לשלילה על אתרו של אברהם חזן מאלעד, שהוא עצמו מזרחניק-ספרדי פושר בדימוס שמחפש את כרטיס הכניסה לחברה החרדית ע"י שרבוב מוזר של ליטאיות וסאטמריות, אבל כל מי שמתעמק בתעמולה האובססיבית הזו שלהם לא יכול שלא לקבל את התחושה שיש משהו בעייתי במהותה של הציונות הדתית.

אגב, לגבי טענתך על תלמידי הראיה (קוקניקים) שהם שונאים חרדים זוהי השמצה וזריית שנאה בין אחים.
אם כי לגבי טענתך שהם מחפשים הסכמות מבחוץ (קרי:החברה החרדית) לדבריהם, לצערי הינך צודק בזה הם חוששים מהדה לגיטמציה מכיוון הציבור החרדי, ולכן ניכר פעמים רבות נטיתם להחמיר כדעת רבני הציבור החרדי גם בדברים שהם כנגד משנתו של הראיה והתפיסה הציונית דתית.