עבר עריכה לאחרונה בתאריך 01.09.15 בשעה 17:52 על-ידי גאון הירדן (מנהל הפורום)
יום הדין בפתח, ולכל אחד יש העוונות שהוא צריך לעשות עליהם תשובה .
אבל חוץ מהעבירות הפרטיות, כשמגיעים לנושא של בזיון תלמידי חכמים, נושא שנהיה לבדיחה בשלש השנים האחרונות, תמיד יש איזו נקיפת מצפון, אולי אני טועה, בכל זאת , רוב מנין ובנין, אתה רואה רבנים חשובים שמעריצים את מנהיגי הרודפים.
למען האמת כבר מזמן הפסקתי לייחס משמעות כלשהי ל"ארזי הלבנון אדירי התורה" בעקבות השימוש הציני שעשו בהלכה כדי להתנקם ביריבים פוליטיים.
(למען האמת יש מי שבאמת מאמין שמי שלא שייך למשפחה שלו לא מצטרף למנין, בעיני זה יותר גרוע ממי שעושה שימוש ציני)הפחד המיסטי מקללות ואיומים אף פעם לא דיבר אלי.
אבל בכל זאת, חודש אלול, כולנו התחנכנו בישיבות, ואתה אומר לעצמך, בכל זאת , חודש הרחמים והסליחות, אולי נעזוב את המחלוקת ונקפיד יותר על כבוד לרבנים.
ואז מתחיל חודש אלול ואתה מקבל את זה בפרצוף.
ככה בוחרים X ו Y להתכונן לימים הנוראים.
בעושק מזעזע של אדם חולה שמנסה בכוחותיו הדלים להחזיק בנחלתו וכוחות הרשע רומסים אותו בלי בושה באכזריות שלא מביישת חיית טרף בג'ונג'ל רק כי הם יכולים.
אתה רואה את פלונית משתוללת ומבין שהיא בסה"כ התגלמות צעירה יותר של אחרים.
ואז, למרות כל הצער והכאב, יש גם תחושה טובה, לפחות לא טעינו.
הם דאגו במיוחד לכבוד אלול להראות לנו ולבורא עולם מה בדיוק שווים.
לפחות מהבחינה הזו אנחנו מסודרים. לא חשדנו בכשרים
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
