יהודים בגלות בכל הדורות הטיבו למצוא דרכים דיפלומטיות (או כספומטיות) כדי לחמוק בכל מחיר ממצב של לוחמה ישירה באויביו. עגלון חכם לא נכנס לבוץ מלכתחילה... בפרט לא בכוונה תחילה - על מנת להוכיח את 'חכמתו' בהיחלצות מן הביצה.

היישוב הישן החרדי בירושלים מעולם השכיל לקיים יחסי שלום כבוד וסובלנות הדדית עם הערבים, וזה יכל להשאר כך. עד שבאו בזרוע רמה מחרחרי הריב הציוניים כבריוני ירושלים בתקופת החורבן, וחוללו פרובוקציות שמנעו כל היתכנות של המשך קיום מצב סביר. עד היום אנו מתמודדים עם תוצאות מעשיהם.

ואם לא די בכך, גם ציוני זמנינו הדתיים, פשוט מוכרחים להתעקש להוכיח את 'עליונותם' ושליטתם בבירה על ידי התגרות מיותרת, ועליה - בין אם הדבר אסור ובין אם מותר - להר הבית. בכך, בכל אופן, תולים הערבים את העילה לגל הטרור האחרון. התוצאה היא שהערבים מוכיחים לנו בעליל בדיוק כמה נעים לטייל בשאננות ברחובות ירושלים.