''מתני'. ארבי עקיבא, דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל - הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל - אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה? אמר לי: מה זה, עקיבא?! אין דנין כאן מקל וחומר! וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת! אלא כן אמרו הלכה''.

ההבדל בין דברי רבי אליעזר ורבי יהושע הוא רק בניסוח ולא בתוכן הענין, וכך משמע מלשון המפרש בתחילת דף נז: ''האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר''. לפיכך קשה, למה לא קיבל רבי עקיבא את דברי רבי אליעזר עד ששאל שוב את רבי יהושע?

אלא שאמר רבא במסכת תענית דף ח ע''א: ''אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר: (קהלת י, י) וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל''. ואפשר איתא להא דרבא ולא תנינא לה במתניתין? (ראה במסכתות עבודה זרה דף סח ע''א; זבחים נח ע''א; תענית דף כא ע''א; כתובות דף סט ע''ב).
רבי אליעזר לא הסביר פנים לרבי עקיבא אלא תקף אותו על סברתו. ואילו רבי יהושע הערים ושיבח את סברת רבי עקיבא, ורק הוסיף כלאחר יד שאינה רלוונטית בהלכה למשה מסיני. ודרך תלמיד שמתקשה לקבל שאינו צודק אישית, כאילו נפחת כבודו.
רבי יהושע היה גדול המשכנעים בויכוח, והיה מצוי לרוב בפני קיסר ומטרונות להשיב על טענותיהם, ואמר על עצמו במסכת עירובין דף נג ע''ב: ''מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת''.
ורבי אליעזר מידה אחרת היתה בו, אמנם בעצמו אמר במסכת אבות פרק ב משנה י: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, אלא שגם על כבוד עצמו לא היה חס, וכך היה דורש ומקפיד גם כלפי אחרים. עוד בהיותו עם הארץ היה מתאמץ יותר מכל החורשים וחורש באדמת הטרשין (פרקי דרבי אליעזר פרק א, א). ואחר שלא טעם כלום שתי שבתות עלה לירושלים ללמוד תורה (שם ג), והיה יושב ומשנן שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח מפיו. והיה נוהג כדברי רבי יהודה הנשיא: (מסכת כתובות דף קג ע''ב) ''זרוק מרה בתלמידים'', שכן אמר רב גידל אמר רב: (מסכת שבת דף ל ע''ב) ''כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר (מרירות, מחמת אימה. רש''י) – תכוינה''.