ישראל הלר הוא לא הראשון שיצא מהחברה החרדית, גם לא האחרון שעשה זאת, אך עזיבתו מהדהדת יותר, גם מפני שהוא לקח משפחה שלמה איתו. אי אפשר לומר עליו, כמו על כל עוזב אחר, שהוא תפוח רקוב, שבבניק שהשתבשה עליו דעתו, או שהוא רודף אחרי ה''תאייוות''' (תאוות בשרים), או כל אמירה אחרת שבאמצעותה הקהילה נוהגת להצדיק את המהלך של העוזב ולגונן על עצמה. הלר לא היה אחד מדרי השוליים. הוא יצא מתוך השורות ממש. בעבר היה עורך הביטאון החרדי ''העדה'' ושימש יועץ לקמפיינים הבולטים שנתנו את הטון של ההקצנה בחברה החרדית בשנים האחרונות. ראש וראשון להם קמפיין החרדים, שליבה את מאבק החרדים נגד חוק הגיוס ב–2014. עם הקמפיינים שהלר עמד מאחוריהם בשנים האחרונות נמנו גם המאבק נגד יציאה ללימודים גבוהים של אברכים ומאבק עז נגד האינטרנט. ההתגייסות חוצת המגזרים למאבקים העניקה חיזוק ממשי למוקדי הכוח השמרניים בחברה החרדית.

המילה חרדים, שהלר המציא (שאמורה להתקשר לחרק), נועדה לבזות את המתגייסים החרדים ולסמן את הגיוס כשלילי בדעת הקהל החרדית. לדברי שחר אילן, סמנכ''ל עמותת חדו''ש — חופש דת ושוויון, ''לקמפיין החרדים היתה השפעה מאוד משמעותית בתקופה שאחרי חוק הגיוס, והוא הצליח לקבע עד היום את הביטוי השלילי 'חרדי' למי שמתגייס. בתקופת השיא ילדים רדפו אחרי חיילים חרדים וצעקו להם 'חרדים'. ההשפעה פחתה במשך הזמן, לאחר שהממשלה התפרקה והיה ברור שחוק הגיוס הולך להתבטל''. בתפקידו כיועץ הלר היה קרוב אצל עסקנים ורבנים. לדבריו, הוא היה מעין שכיר חרב, הוגה הרעיונות והקמפיינים בראשית הדרך. הוא מודה כי לא נתן דין וחשבון לעצמו על האפשרות שירחיקו לכת. ככל שהקמפיינים הכו שורש, הוא נעשה מנוכר למאבקים והתקשה להצדיק אותם בעיני עצמו. נראה שהוא מכה על חטא היום.