רב מתנה השיב גם לשאלה מנא הני מילי שלוי קודם לישראל, כמו שפירש רש''י: ''וַיִּתְּנָהּ - שיקראו בה כהנים והדר בני לוי'', שמשום כך נזכר בפסוק שאותם הַכֹּהֲנִים הם בְּנֵי לֵוִי.
כך מתפרשת גם דרשת רבי יצחק נפחא, והמשך הפסוק: ''וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם'' יתפרש על ברכת התורה וקריאתה.
מכאן שגם בדרשת רב אשי נרמזת קדימת הלוי, ונלמד מהייתור: לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – קדושה על גבי קדושה, שאהרן נתקדש בקדושה יתירה על קדושת משה הלוי שנזכר מיד אחריו ברישא.
ועל דרך זה תתפרש גם דרשת רבי חייא בר אבא: וְקִדַּשְׁתּוֹ, ופירש רש''י: '' וְקִדַּשְׁתּוֹ - כי את וגו' '', כלומר שעיקר הדרשה מהסיפא: קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ. וכי מה מצינו בסיפא יתר על מילת וְקִדַּשְׁתּוֹ שברישא? אלא שנלמד מהכפילות וְקִדַּשְׁתּוֹ – קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ, קדושת כהונה על גבי קדושת לויה, ''כולה משום כבודו דכהן'' (מסכת יומא דף סט ע''א).