עבר עריכה לאחרונה בתאריך 04.02.15 בשעה 09:24 על-ידי גאון הירדן (מנהל הפורום)
במבט ראשון, המחלוקת בין שני הפלגים בישיבת פוניבז איננה קשורה למחלוקת ולרדיפות העקובות מדם של השנתיים האחרונות; הלא המחלוקת החלה עוד בזמן שהרב שטינמן כמעט ולא השפיע על הציבוריות החרדית.אלא שבמבט רטרואקטיבי מתברר, כי חוט שדרה מרושע אחד עומד בשורש הענין, והוא עומד ברשעו החל מפוניבז' תשנ"ו ועד לחזו"א 5 תשע"ה.
שמו של הדמון הלזה הוא: "אין שני צדדים".
גם בפוניבז של אז, וגם בהנהגת הציבור כיום, הדרישה מאנשי בני ברק איננה אלא דבר אחד ויחיד: גם אנחנו קיימים.
ומתברר, כי החינוך הבני-ברקי הקלוקל מוביל את מחונכיו להאמין בכל נפשם, כי אין מושג כזה ושמו "דעה נוספת". דעה נוספת הינה תמיד 'דעתם של הרשעים מבזי תלמידי חכמים והאפיקורסים'. זו הדרך לה חונכו בבני ברק.
כך למשל מאבקם הנבזי בהגאון רבי מרדכי גרוס, שחטא בחטא איום ונורא: הוא התחשב בדעת פוסקים נוספים מלבד דעתו של הרב ניסים קרליץ, ועוד הוסיף 'חטא על פשע', והתחשב בדעותיהם של פוסקים ומוצי"ם בקהילות ההונגרים בירושלים רחמנא ליצלן: אלו שלא נפקחו עיניהם מעולם מן האור הגדול של תלמידי החזון איש.
(ואל תאמרו לי: גם מרן הרב שך היה כזה. זו בדיה דמגוגית מבית 'כבר היה' הנדליסט.
–מרן הרב שך מעולם לא נלחם לאמור: קבלו דעתי. מלחמותיו היו במי שזוהה כמפיץ קרירות בשמירת הלכות, או קרירות ביראת שמים, או במי שליבו גס בכבוד ראשונים כמלאכים -ולדעתו כל אברך יכול לחלוק על ראשונים. בתמצית: מלחמות? אך ורק על כבוד שמים.
הבה ניקח כדוגמא את מלחמתו בתנועת חבד. המלחמה בראשיתה לא הובנה כל כך, על מה המהומה? -אך כיום, משרואים כולם את המהפך המואץ שעברה קהילה זו שהפכה לקהילה דתית לאומית, על כל המשתמע מכך, דומה כי אין חולק על כוונתו של מרן הרב שך – הוא חזה קהילה שאינה מתנהלת על פי המסורת החרדית, וניסה לשנות זאת!)
משכך, לעולם לא יתכן להגיע לשלום עם אנשים מעין אלו. הבינו: לדעתם - הם היחידים שקיימים בתבל כולו. -כל מי שאינו מחותן שבעה עשר פעם עם הרב שטיינמן ושבעים פעם עם נכדי הגרח"ק – פשוט אינו קיים.
המלחמה שלהם כיום בבני התורה, שהיא בפירוש עליית מדרגה משמעותית אף ביחס למלומדי המלחמות הללו מבני ברק, נובעת מכך שרבבות בני התורה פיתחו לעצמם 'עור של פיל', והם חסינים מהנשק הישן והטוב של הבני-ברקים: ההתנשאות.
בני התורה אינם מרגישים נחותים מולם - שלא כמו ההונגרים
ופסיקותיהם ההלכתיות, שהרגישו תמיד סוג של נחיתות בפני ממליכי המלכים מבני ברק.
בני התורה אינם נבהלים מחרמותיהם, גם לא מקללותיהם, ואפילו לא ממכתביהם החריפים, אותם הם מנפיקים בכל שני וחמישי (יותר נכון: בכל יום שלישי הקדוש בקדושת החינמון)
זה מה שמוציא אותם מדעתם לחלוטין. נפל להם האסימון כי אם לא יצליחו למגר את בני התורה – כל מגדל הקלפים שבנו בעמל ויזע של 'אני ואפסי עוד', יתמוטט באפקט דומינו, ויימוג כמוץ לפני רוח.
ואנחנו, לא נתייאש!