1. אם החלטת בעיצומם של ימי הפסח להצטרף לפורומינו, כנראה תוך כדי חגיגת החירות, נפלה החלטה אצלך לגאול אותנו מדעותינו החשוכות לשיטתך. מה שיפה בזה, שאדם מחליט לעזוב את האני שלו ולנסות לגאול את עצמו, מפקיר את עצמו ואת אנוכיותו למען גאולת השני. מה יפה יותר מזה. מה גם שזה מסמל את הימים שאנו נמצאים בתחילת דרכם, ימי הספירה, ואהבת לרעך כמוך נצטוונו על ידי רבי עקיבא, והנה לנו דוגמא אישית שמעפילה על כך, הפקרת עצמו למען גאולת השני. נקודה זו מעצימה את היופי שלפנינו.

2. מה שיפה גם, זה האופטימיות הנועזת שלך, הרי יותר קל לפרק אטום מאשר דעה קדומה, ועם זאת החלטת לא להתייאש ובכל זאת לנסות. אולם אם באת לגאול את האחר, האל"ף בי"ת הוא לא לתקוף אותו כבר באשכול הראשון, אלא לנסות לרכך קודם כיסי התנגדות, ואז לתת את הבליץ.
(ואם תמה אתה מה מעשי כאן, אז אכן אני לא מתיימר לגאול את השני מדעותיו, מקסימום אני שואף לנסות שיבין שיש דעה שונה ותו לא, ובעיקר, בדיוק כמו שבעימות טלוויזיוני לדוגמא בין הרצוג לנתניהו, אין הכוונה בזה שאחד ישכנע את השני, אלא המכוון הוא שכל אחד מנסה על גבי השני לשכנע את הצופים בצדקת דרכם, זו כוונת מעשי. אם זה המכוון במעשיך אזי זה מובן. דא עקא שההצטרפות דווקא בימי חג החירות ובתחילת ימי הספירה הביאו אותי לדון לכף זכות ולחשוב בכיוונים חיובים).

3. אני חסום למקומות שהפנת להם, כך שאיני יכול להשיב. עם זאת, ממה שכתבת מעל הלינקים אני מבין באיזה תוכן מדובר, הבעיה היא, שמה שכתבת הוא לא יותר מכותרת, אם לא שהיית מוסיף בסוף סימן שאלה לא הייתי מבין שאתה מתכוון לשאול. האמת היא, שהצטוונו ב'את פתח לו', ולכן ניסיתי (תוך כדי 'התגרדות' בפדחתי), להתאמץ להזכר לפי תוכן המקומות שהפנת אליהם לאיזה שאלה כוונתך, ולא הצלחתי עד לרגע זה. מה עוד, שלפי השם שמייחסים איליך אתה לא חשוד שאינך יודע לשאול שמצווים עליו באת פתח לו, ובפרט לאחר שאלוקים הינה לידי את הקונטרס הנפלא שיצא בתחילת החורף (אאל"ט 'להבין ולהשכיל' או משהו כזה קראו לקונטרס) לאחר הקריאה בו אין לי כל חשד כזה.