השורות דלהלן מתייחסות לסחף גלי ההערצה של המוני העם לצבא הציוני, כאילו ההגנה והישועה באה מכוחם ועוצם ידם...
וזה לשונו ושל הגר"ח גריינמן זצ"ל* * *
מעשה בבעל עגלה
בחדשי החורף בארצות הצפון כשהיו נוסעים בעגלות, היו האזנים קופאות מן הקור והיו רגילים לרדת מן העגלה ולקחת שלג לשפשף בהם את האזניים לחממם.
פעם אחת הפטיר בעל העגלה על הנס שהנסיעה היתה בחורף, שיש שלג בדרכים, ומה היו עושים אילו נסענו בקיץ...
נזכרנו בסיפור זה כהיום, כאשר רבו המרננים על הנס שיש לנו ממשלה וצבא הנלחמים בעוז ובמסירות נפש, ומי יודע מה שהיה אלמלא הם..
ואמנם מה היה אלמלא הם...
- אלמלא הם: לא היו נהרגים יהודים במקום האלפים שנהרגו והרבבות שנפצעו עד היום.
- אלמלא הם: היינו חיים בשלום ושלוה ובכבוד כאשר חיו הרבה יהודים בארצות ישמעאל, עד אשר החלה צרעת הציונות על פני האדמה.
- אלמלא הם: היתה כל גולת מרוקו ותימן וילדי טהרן יראים ושלמים כאשר היו בשבתם בארצותיהם.
- אלמלא הם: גם דור הצעיר שגודל כאן היו הרבה והרבה מהם שומרי תורה ומצוות.
- אלמלא הם: לא היתה האנטישמיות בחו"ל כאשר היתה, ולפי דרכי הטבע קרוב הדבר כי גם שואת אירופא לא היתה כאשר היתה, אלמלא נתגאה הכבשה להיות זאב.
- אלמלא הם: לא היתה הפריצות הנוראה והתועבה שוררת כיום על פני חוצות ארץ הקודש.
- אלמלא הם: היום גם הרבה מיהודי חו"ל שאליל הציונות בדמות הכפירה, מעבירתם על דעת קונם - קרובים יותר אל התורה והמצוות.
ומה גדולה האכזריות, ומה נורא הכאב נוכח האמת הלזה אשר ממרים חיי כל היושבים בארץ הקודש בגשם ורוח, והורגים לאלפים מהם, אך ורק למען שהמושלים יהיו מושלים.
אוי לנו שכך עלתה בימינו !
- ומי יודע, אלמלא הם, אם עדיין היינו בגלות.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
