חתונה בתכריכים

זה היה יכול להיות הפרק הראשון בסדרה סוחטת דמעות במגזין 'פנינים', אבל זה התיאור הכי ריאלי בעולם לרגעים העצובים של הקמת הממשלה החדשה. הלוקשיין: אולם שמחות במרכז הארץ. התפאורה: כמקובל באירועים מסוג זה. הגיבורים הראשיים: חתן וכלה. תזמורת שכבר מנגנת את מארש החתונה, ואורח המתפרץ בפתאומיות לאולם השמחות.

מה רוצה האורח? תחילה רק החתן יודע. מהבעת פניו עולה כי הוא מקבל את הבשורה הרעה ביותר בחייו. וזה נכון כי תכף ומיד הוא קורא להוריו ומשתף גם אותם בצרה הצרורה. הבשורה הרעה היא שכרגע נודע שהכלה חולה במחלה סופנית והרופאים נותנים לה במקרה הטוב תוחלת חיים של חצי שנה. הרבנים נקראים בדחיפות לשולחן המזרח וההכרעה ניתנת במהרה. אין מנוס. ממשיכים את החתונה ומן השמיים ירחמו. הזוג נכנס תחת החופה. האורחים רוקדים במעגלים ורק החתן והוריו מסתובבים אכולים מבפנים. הכי גרוע זה שהם צריכים להמשיך ולהעמיד פנים.

הנמשל כמובן ברור מאליו. השינוי היחיד לעומת משל החתונה הקואליציונית העלובה העומדת להתקיים בשעות הערב של מועד כתיבת השורות, הוא בכך שאי אפשר להאשים את צד הכלה בהסתרת מידע. אדרבה. יש יותר מרגליים לדבר שהתנהלות נכונה של החתן הייתה מונעת מראש את המחלה.

אם נתניהו היה מנהל מהר ונכון יותר את המו"מ הקואליציוני, לא מעניק לכחלון את כל העוגה ומותיר לאחרים לריב על פירורים, הרי שש"ס והבית היהודי לא היו רבות שבועיים על תיק הדתות לאחר שתיק הפנים רוקן מכל תוכן. המו"מ היה נגמר מזמן והמחלה הממארת בדמות שיגיונותיו של אביגדור ליברמן יתכן שלא הייתה מבשילה ומתפרצת בדיוק ביומיים שלפני המועד האחרון למנדט שנתניהו קיבל מהנשיא.

ייתכן, אבל לא בטוח. הסיבות למהלך המפתיע של ליברמן רבות ומגוונות וקשה לדעת אצל האדם האניגמטי הזה מה היה הקצר שהפיל לו את הפיוז. האם הפרטים האחרונים על התקדמות החקירה בפרשת ישראל ביתנו שלפי הדלפות שונות עלולות להגיע עד הקודקוד עצמו; שמא מבול ההישגים החרדיים שמחקו כליל את כל החוקים שהעביר בקדנציה הקודמת, או שהייתה זו תחושת הגאווה הפנימית שלא נתנה לו להיכנס לממשלה שהוא לא יכול בכל רגע לאחוז בגרונו של העומד בראשה ולהכריח אותו לקבל את תכתיביו. הממשלה האחרונה שליברמן לא היה בה לשון מאזניים הייתה ממשלת אולמרט, ושהותו שם הייתה ממש קצרה. בקושי שנה. ליברמן, לפי קו פרשנות נפוץ זה במערכת הפוליטית, הבין שנתניהו לא יספור אותו בניהול מדיניות החוץ של ישראל ולא ישאל לדעתו בשום נושא קרדינלי אחר.

כך או כך, החתונה היא זמנית ועל מנת להיפרד, אם בידי אדם ואם בידי שמיים, בתוך מספר חודשים. יש המזכירים היום את ממשלת בגין הראשונה בהשתתפות החרדים שנשענה על רוב של שישים ואחד מנדטים והחזיקה מעמד כמעט עד לתום המועד החוקי לכהונתה. אז קודם כול מדובר בטעות. הייתה זו ממשלה של שישים ושניים, ויחי ההבדל הקטן. הבדל נוסף: מפלגת הבסיס של הליכוד מנתה אז ארבעים ושלושה חברי כנסת, ולא שלושים כמו היום. ואחרון חביב: למרות הכול בגין לא הצליח ממש לתפקד, וארבעה חודשים לאחר מכן צירף את ד"ש של יגאל ידין על חמשה עשר המנדטים שלה. עם התפוררות הסיעה ופרישות נוספות חזרה הקואליציה לשישים ושניים מנדטים באדר תשמ"א, וארבעה חודשים לאחר מכן התקיימו הבחירות. אם כבר ללמוד משהו מממשלת בגין אז את הלקח הבא: מעולם לא תפקדה ממשלה בישראל עם פחות משישים וחמישה מנדטים. בפחות מכך אי אפשר לשרוד את הצעות אי האמון השבועיות ואי אפשר לשלוט בבית הנבחרים.

ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בממשלה מרובת ניגודים וסתירות, עמוסת אתגרים חוקתיים וציבוריים, מסובכת ומתוסכלת מבפנים שגם ברוב המתוכנן מראש של שישים ושבעה מנדטים לא היה ברור כלל כיצד תאריך ימים. ראו כיצד הצליחו החרדים לנצל את הפרצות הפנימיות בממשלת נתניהו הקודמת שנשענה על רוב קצת יותר יציב, איך בנו פיליבסטר של שלושה חודשים סביב חוק המע"מ ואיך מרטו את עצבי הקואליציה עד שלא השלימה את השנתיים הראשונות לכהונתה. הכפילו את זה בהפרש הח"כים העומדים לרשות הממשלה הנוכחית וחלקו למספר החודשים. בנס תגיעו לשישה חודשים.

וזה עוד לפני המוקש נגד טנקים הנקרא חוק הגיוס החדש. בשבוע שעבר תוארו כאן הקשיים החמורים בהעברת החוק בכנסת, עם ההתנגדות הצפויה של ליברמן ועם הקושי שיהיה לכחלון לעמוד מול הפגנות הרחוב של האופוזיציה והלחץ התקשורתי הכבד. לקואליציה בת שישים ואחד מנדטים אין לגיטימציה ציבורית לחולל מהפכה כה משמעותית בחוק הרגיש ביותר ביחסי חרדים וחילונים במדינה. עכשיו די בכך שח"כ אחד מ'כולנו' - וזה יכול להיות רחל עזריה האנטי חרדית הידועה ממועצת עיריית ירושלים או רועי פוליקמן, האסטרטג והמבצע של מדיניות הדרת החרדים בירושלים - המודיע שמצפונו לא ייתן לו לתמוך בחוק המפלה חרדים הלומדים מול חילונים ודתיים לאומיים. באותו רגע יירד החוק לתהום הנשייה.

הח"כים החרדים המנסים להיאחז בקרנות המזבח אומרים בתגובה כי הם הצמידו את חוק הגיוס לחוק התקציב שצריך לעבור בעוד חמישה חודשים. אם הראשון לא יעבור, אז גם לא השני. ניסיון ההרגעה הזה שווה ערך לניסיון כיבוי שריפה באמצעות שפיכת חבית בנזין. אם באמת התקציב ייתקע בגלל הגיוס, אז אין ממשלה כבר בעוד חמישה חודשים.

ועוד לא נאמרה מילה אחת על חוקים בעייתיים אחרים השנויים במחלוקת חריפה בין השותפים וגושרו כרגע באמצעות ניסוחים מעורפלים. חוק הגיור הוא בבת עינו של הבית היהודי. כנ"ל גם חוק אזורי הנישואין וחוק רב ראשי אחד. במצב בו איילת שקד היא שרת המשפטים, חוקים כאלה לא יתקרבו אפילו לפתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה שהיא עומדת בראשה. וזה עוד לפני הברוגז הצפוי של אחד או שניים מח"כי הבית היהודי שלא יתנו לחוקים אלו לעבור במליאת הכנסת ובוועדותיה. יש לציין בהקשר לכך כי בהסכם המתרקם בעת כתיבת השורות עם הבית היהודי מקבלת הסיעה גם את ראשות ועדת החוקה והמשפט.

אפרופו הבית היהודי והחוקים החרדים. בש"ס דחו את החגיגות לרגל חתימת ההסכם הקואליציוני והצגת ההישגים לאור השמש ברגע שנודע להם על הכניעה של נתניהו לאולטימטום של הבית היהודי לקבלת תיק המשפטים. מתיק המשפטים יחלוש הבית היהודי על כל המשרדים שבשליטת ש"ס באמצעות היועצים המשפטיים. מה שאומר שמינוי של רב אחד או מועצה דתית ממונה אחת לא יעברו בלי תיאום והסכמה.

וחזרה לחוק הגיוס שהוא לב ליבה של השותפות החרדית בממשלה. יחסו של בג"ץ לממשלה בכל הקשור לפסילת חוקים עומד ביחס ישיר לאורך ימיה המשוער וביכולתה לחוקק נגדו חוקים מגבילים ומרסנים. במשך שנים הצליח ח"כ גפני להרתיע את נשיאת הבג"ץ לשעבר דורית בייניש מלפסול את חוק טל באיום של העברת חוקים שיקצצו בכנפי בית המשפט. בייניש עצרה את הפסיקה עד ליום האחרון לכהונתה ולאחר שהשתכנעה כי ההרכב הקואליציוני דאז לא יאפשר חוקים שישנו את מעמד בית המשפט העליון.

בקואליציה על חודו של קול ועם ההתחייבות של כחלון לא לאפשר פגיעה במעמד הבג"ץ לא ייקח יותר מכמה חודשים עד שחוק גיוס חדש, אם בכלל יעבור את משוכת החקיקה, ייפסל בבית המשפט. לא תהיה סחבת של שנים שבמהלכה בוחנים השופטים את חוסנה וכוחה של הממשלה העומדת מולם. ממשלה חלשה ונטולת יכולת הכרעה היא טרף קל מאוד לשופטים שגם ככה הביעו את דעתם פעמים רבות שהיעד האמיתי של ביטול חוק טל הוא גידול משמעותי רב שנתי במספר החרדים המתגייסים לשירות צבאי. חוק שמעביר את הסמכויות לשר הביטחון כמו בימים עברו לא יחכה שנים על השולחן עד שייפסל לאלתר.

התקווה היחידה הנישאת בפי הח"כים החרדים, היא הרחבת הממשלה באמצעות צירוף המחנה הציוני. דרעי היה הראשון שזיהה זאת ומיד עם הודעתו המפתיעה של ליברמן, קרא לנתניהו לצרף את הרצוג ולבני. הוא גם נועד במופגן עם הרצוג בכנסת כדי להקליש קצת את כושר המיקוח של הבית היהודי מול נתניהו. גם גפני המנוסה קורא בפומבי לצירוף המחנה הציוני לממשלה. לתקוות השניים, הצירוף יאריך את ימיה של הממשלה ויעניק לה כושר משילות. באופן לא רשמי הם אומרים שהתועלת הישירה הנוספת, תהיה סילוק הבית היהודי, שלא יוכל לשבת בממשלה שקווי היסוד שלה בתחום המדיני-ביטחוני ינוסחו מחדש, כדי שיותאמו לעמדת המחנה הציוני.

מה שהשניים לא אומרים, אפילו לחברים שלהם בתוך הסיעה, זה שצירוף המחנה הציוני הוא לא רק חלוקת תיקים מחדש (בהסכם הקואליציוני יש סעיף מפורש האומר שאם בסיס הממשלה יגדל אל מעבר לשבעים המנדטים, תיערך חלוקת תיקים מחדש. מה שאומר שש"ס ויהדות התורה ייאלצו קצת הרבה לוותר, י.ר.), אלא גם שינוי קווי היסוד בתחום יחסי דת ומדינה. הרצוג, לבני ויחימוביץ לא התחייבו להחזיר את כל התקציבים לחרדים, כפי שהתחייב הליכוד. הם לא חתמו על הסכם שמחזיר את קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה, כמו ביטול היחס העודף לישיבות ההסדר והגדלת תקציבי הישיבות בחצי מיליארד שקל לפחות. אם הם יצורפו לממשלה בחודשים הקרובים, הסיכויים להעברת החקיקה האמורה לא רבים יותר מאשר בממשלת 61, אלא פחותים.

וודאי שאין ולא תהיה כל התחייבות בנושא הנפיץ של ביטול חוק השוויון בנטל. הח"כים החרדים נאחזים בעמדתו הידועה של הרצוג נגד הסנקציות הפליליות ובהצבעתו של נציג העבודה בוועדת שקד בנושא. צריך רק לזכור, שהרצוג עשה זאת בהיותו ראש האופוזיציה שתפקידו למרר את חיי הממשלה ולגרום להתפוררותה מפנים. בתור שכזה הוא לא משך אליו אש תקשורתית, אבל לצפות ממנו להיכנס לממשלה מטה-לנפול ולהציל אותה למספר חודשים כשהמחיר הוא לחץ תקשורתי נורא והפגנות רחוב של יאיר לפיד, חורג מגבולות השכל הישר.

יש לזכור בהקשר זה שהרצוג התנגד לסנקציות פליליות אך תמך נמרצות בסנקציות כלכליות. כלומר: הוא לא הסכים לעמעם את עיקרון השוויון בנטל, כפי שדורשים הנציגים החרדים באמצעות הפחתת יעדי הגיוס והעברת הסמכויות לשר הביטחון, אלא דרש להמיר את עונש הסרבנים בסנקציות כלכליות מהסוג שדובר עליו בועדת שקד: ביטול הטבות בדיור, בארנונה ובקצבאות ילדים. מישהו רואה דבר כזה עובר בממשלה שהחרדים תומכים בקיומה? יותר סביר שהרצוג ונתניהו יעבירו את זה רק אחרי שהחרדים יפרשו ממנה, לאחר שהסעיף בהסכם הקואליציוני העכשווי - יום רביעי, ערב ל"ג בעומר - לא יובא לידי קיום כלל.

לחולמי החלומות יש להזכיר שהרצוג הנחמד, הוא ממש לבד. לצדו מכהנת כיו"רית משותפת הציפורה לבית לבני שהייתה אחד הגורמים המאיצים בממשלה הקודמת לאישור חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית. מה פתאום שהיא תסכים לחזור ולכהן בממשלת נתניהו השנוא עליה, כשהמחיר הציבורי הוא כניעה לדרישות החרדים בנושאים הכי מהותיים ביחסים בין חרדים וחילונים מאז קום המדינה? זה לא סוד שבדמה של מפלגת העבודה יש תאי DNA פעילים מאוד של הצטרפות לכל ממשלה בישראל, אבל יש גם תאים סרטניים של גופי אופוזיציה שתמיד ממררים את חייהם של המצטרפים. תשאלו את יחימוביץ, מה יש לה לומר על הצטרפות עתידית לממשלה הנוכחית.