(...)
האמצעים שעליהם מדובר נסמכים בעיקר על איכון סלולרי. כל מי שמחזיק חשבון בחברת תקשורת מוסר את פרטיו האישיים (שם, מספר תעודת זהות, מספר כרטיס אשראי) ומקבל מספר טלפון. זהו המאגר הבסיס. המכשירים הניידים משדרים אותות שנקלטים (גם לא במהלך שיחה) ברשת האנטנות הסלולריות המחולקת בעצמן לתאי שטח. תעבורת האותות מאפשרת לחברות התקשורת לדעת את מיקומו של כל בעל מכשיר בכל רגע נתון. דומה הדבר למעקב שעושות מערכות מונחות GPS (למשל Waze או Google Maps) בניתוח תעבורת כלי רכב ואנשים.אמצעי שב"כ אינם חדשים ולמעשה קיימים מאז החל עידן הטלפון הסלולרי, הרבה לפני הסמארטפונים. "כמובן שהשיטות השתכללו והתפתחו עם השנים", מציין ברבינג, "גם למדינות רבות אחרות יש אותן, אך יתרונה של ישראל הוא בניסיון ובשימוש שנעשה בהן בעבר. נצבר ידע רב. לכן, יש כבר מדינות באירופה שפנו לישראל כדי להתייעץ ולהיעזר".
איך זורם המידע?
השילוב בין טכנולוגיות האיכון למצלמות מעקב ואמצעי האזנה משמש מערכות אכיפת חוק במדינות שונות בעולם למאבק בטרור ובפשיעה. הפעלה של כולן מאפשרת את חיבור פרטי מידע על מיקומה של "מטרה", תנועותיה, המראה הפיזי שלה, דגימת הקול שלה, שמירתו וניתוחו בעזרת אלגוריתמים משוכללים בטכנולוגיות Big Data. דיוק המערכות מגיע לרזולוציות של עשרות מטרים ויוצר מעגלים וירטואלים סביב אנשים (במקרה הזה חולים או חשודים בקורונה) וניתוח המידע לאחור נעשה על פרק זמן של 14 יום לפחות. עם זאת, דקל וברבינג מדגישים כי במשבר הקורונה עושה שב"כ שימוש רק בחלק מיכולתיו. לדבריהם, הוא אינו משתמש במצלמות, אינו פורץ לטלפונים ואינו מאזין לשיחות.
התהליך, כפי שהוסבר ל"הארץ" על ידי שב"כ, מתנהל כך: בנוסף לחקירה האפידמיולוגית, מקבל משרד הבריאות מחולה קורונה מאובחן את פרטיו האישיים ואת מספר הטלפון שלו. פרטים אלה מועברים לשב"כ והוא פונה אל חברות התקשורת ומקבל גישה אל מאגרי המידע. הנתונים מוזרמים אל מחשבי שב"כ ועד מהרה ניתן להציג אותם ולפלח אותם שבועיים לאחור. כך לדוגמה חולה קורונה ששהה ברציף רכבת יוביל ליצירת מעגל וירטואלי של כל האנשים ששההו במרחק של שני מטר ממנו או פחות ו/או שהו במחיצתו 15 דקות, בהתאם לקריטריונים להעברת הקורונה מאדם לאדם. לפי שב"כ, אין כוונה לחרוג מהפרמטרים שנקבעו ליצירת המעגלים הווירטואלים.
מכאן, מועבר המידע המנותח משב"כ למשרד הבריאות וזה מפיץ מסרונים לאנשים ומיידע אותם כי ייתכן שנדבקו במחלה והם נדרשים להיכנס לבידוד. בשב"כ מדגישים כי לפי ההנחיות על משרד הבריאות להשמיד את המידע שנאסף בתוך 14 יום וכי אין כל כוונה לעקוב אם חשודים ביצעו את ההוראה ונכנסו לבידוד. משימה זו, לדבריהם, נמצאת באחריות המשטרה בלבד. עוד נמסר כי התקנות לשעת חירום מאפשרות את הארכת זמני המעקב או ניתוח המידע לאחור. בהקשר זה יודגש כי בימים רגילים המעקב אחר אזרחים מוטל בכלל על המשטרה ונעשה בכפוף להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומחייב צו בית משפט. אמצעים אלה גם מוגבלים יותר מבחינה טכנולוגית.
(...)
למאמר המלא של יוסי מילמן, באתר הארץ: https://www.haaretz.co.il/blogs/yossimelman/BLOG-1.8690799