ללמדנו כי הן הריגת המצרי ע"י משה רבינו שהיה עדיין נער, והן דברי
תוכחתו הקשים לשני האנשים העברים הניצים, הן תוצאה ספונטאנית של
האיכפתיות של משה רבינו, שנתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם... ובזכות
ה'איכפתיות' הזאת על כלל ישראל, שבא לידי ביטוי בקול הזעקה ובהריגת
המצרי שהכה את העברי, נבחר הוא מכל האדם להיות המנהיג והרועה הנאמן של
כלל ישראל.

הוי אומר, כי מי שאהבת כלל ישראל נטועה בלבו, בוודאי לא יתכן שיעמוד
מנגד בשאט נפש ולהחריש, מול מחזות של עוולות ואלימות אפילו כנגד 'יחיד'
מבני ישראל... הן כשהעוולות הן ע"י אויבים מבחוץ, והן ע"י שני אנשים
עברים נצים מבפנים... שתיקה במקרים שכאלו אינה עולה בקנה אחד
עם 'מנהיגות' בכלל ישראל, כאשר הבסיס של מנהיגות הוא "לתת עיניו ולבו
להיות מיצר בצרתן של ישראל".

על הפסוק בישעי' (נט, יד-טז): "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא ד'
וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וגו'.
וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וגו'". - (ועי' בסנהדרין דף צ"ח
ע"א, שמפסוק זה נלמד מה שבן דוד בא בדור שכולו חייב, ע"ש).

ופירש רש"י, וז"ל: "וירא כי אין איש - ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה
כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ..."

הרי לנו כי בתואר 'איש' לא יכונה כי אם הצדיק ה'עומד בפרץ' מפני עושי
רשעה ואנשי דמים ומרמה הגורמים ל'ותהי האמת נעדרת'.

* * *

ובזה יובן הפסוק בירמיה (ה, א)

"שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ. אִם
יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ"

ופירש בזה בספר "כלי חמדה" (פ' דברים) להקדמון רבינו שמואל לאנייאדו
זלה"ה, וז"ל: "והראשונים ז"ל תירצו, שאין הכי נמי שהיו כמה וכמה אנשי
שם, אכן היו בסתר, מתהלכים בתום לבבם בקרב ביתם, והעיקר
הוא שיהיו גבורים לעמוד בפרץ, משברים מתלעות עוול,
ומיישרים אורחות עקלקלות של בני אדם החטאים בנפשותם,
וזהו שאמר: "שוטטו בחוצות" - כי אין בחוצות איש צדיק, כי
אם בהחבא" , עכ"ל.

שוב עולה מדבריו יסוד מוסד זה, כי לא די במה שהוא צדיק לעצמו בכותלי
ביתו ובד' אמותיו (א'צדיק אין פעלס...), ולתואר 'איש' זוכה רק מי שעומד
בפרץ בראש כל חוצות, להתריע בפני עושי עוולה, מבלי חת ומבלי מורא. ורק
בזכות מציאותו של 'איש' בחוצות - בין הוא אם הוא ראוי במדרגתו לעמוד
בשער, ובין אם עמידתו בפרץ היא בלית ברירה משום שבמקום שאין שם איש
השתדל להיות איש - אזי יסלח מלך מוחל וסולח לעוון ירושלים, בבנין בית
המקדש בב"א.

* * *

ואף שאין הפורום המקום לדברי תורה, אך מפני האקטואליות העצומה שבזה,
מצאתי לנכון לחלוק את זה עם חברי הפורום הנכבדים.