בקרנו באנדרטת אסון המסוקים ליד קיבוץ דפנה ומושב שאר ישוב. האנשים טיילו אט אט עברו ,קראו ,שאלו ואני ספרתי על המציאות המיוחדת בלבנון של אז והשיקולים להטסתם של הלוחמים ללבנון ועל האסון הנורא מכל. בהמשך הגיעו האנשים לפנה המיוחדת והמרגשת בקצה המנהרה למקום בו רשומים וחקוקים שמות 73 הנופלים ועל רקע מימיו הזורמים של הבניאס והוד המקום ופתחו באופן ספונטני בתפילת "אל מלא רחמים". בסיומה של התפילה אמרו "קדיש" מרגש.
המעמד רגשני בעוצמה מיוחדת שכן היה זה מעמד מיוחד בו היינו יחדיו חרדים ואנוכי במעמד מיוחד שאינו מובן מאליו. זה היה חיבור מרגש ומטלטל באשר היו בחבורה הזו גם כאלו שלא שרתו בצה"ל על כל המשתמע. המעמד, והמחווה הכנה והאמיתית היו עבורי רגע מרגש , מעורר מחשבות ובעיקר מבין וחש עד כמה חשובה ההדברות, הקשר הבלתי אמצעי עם ובין כולנו כאן בעם ישראל. חשתי גם את התרגשות האנשים ,איש איש בדרכו ואני משוכנע שהמעמד הזה "נגע" בהם גם כן.