לשון המאמר המלא:

למרנן ורבנן רבותנו הגאונים שליט"א ואל כל יראי ה' החרדים על דברו:
הנה אמרו חז"ל דאגה בלב איש ישיחנה, אמרי לה מדעתו ואמרי לה לאחרים. והנה דאגתי להסיחה מדעתי אי אפשר כל זמן שאדם עודו בחיים, כאשר יבואר לקמיה. ולהסיחנה לאחרים גם זה נסיתי, ודברתי עם כמה אנשים וקראתי ואין עונה. על כן אמרתי להביע צערי ויגוני לעיני כל ישראל ובודאי ימצאו אנשים שיכנסו דברי באזניהם ואשיח וירווח לי:
צר לי מאוד מן התורה ומצותיה שהיא עלובה מאוד בזמננו זה וירדה מכבודה עשר מעלות אחורנית. (כידוע שהיו בכל עיר ועיר חברת ש"ס ומשניות וחברת חיי אדם ועין יעקב, ועתה מצויות כמה עשרות עיירות שאין בהם תלמיד חכם אחד מלבד הרב):
ושנית, צר לי מאד ממה שנתרבה המחלוקת בישראל, והוא מה שנתחדש מדי יום ויום צדדים וצידי צדדים, והכל בפרהסיא ע"י שמדפיסים גליונות הרבה לכל צד ומשלחים לכל פינה ופינה, זה פונה ומרבה חתימות לצד שלו ומבזה לצד שכנגדו וזה להיפך (וראיתי לאחד שכותב כל המרבה בחתימות הרי זה משובח, ואני
ואני אומר, שכל המרבה הוא מרבה מחלוקת בישראל). הכלל, נעשתה כל הגולה כמדורה של אש, שאין לך יום שאינו מגיע לידי נגד רצוני, עתונים וגליונות מכל צד ששופך בוז על צד שכנגדו, ומאד מאד צר לי שגם על ארצנו הקדושה הצליח מעשה שטן, וגם היא נפלה ברשת המחלוקת, ולא אדע מי התיר להם עון לשון הרע ועון מחלוקת שהוא עון גדול ונורא:
ומה שכל אחד חושב שעם צדו היא האמת ורק הצד שכנגדו הוא הגורם למחלוקת ועל ראשו תלוי האשם, אבל לו, לא יגיע שום עונש, טעות גדולה היא, דאפילו אם תהיה האמת עם צדו מכל מקום בכל מחלוקת מצוי שמתגברת מדת הנצחון, ושם נעשים כל המעקשים למישור דעל ידי הכעס והנצחון לא יכול לצאת בוודאי דבר מתוקן כהוגן, ומה נעשה כי יפקדנו אלקים. ועוד עולה על כולנה מה שנתרבה עון חילול השם עי"ז מאד, ומי יודע מה יהיה ח"ו הסוף מזה. הלא ידוע משאחז"ל אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', ואין מקיפין בחילול ה':
והנה ידוע לכל מה שאירע בימי התנא ר' עקיבא, שהיו לו כ"ד אלף תלמידים, והיה אז דבר ר"ל, ומתו כל הכ"ד אלף והיה העולם שמם מן התורה, עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ומצא שם חמשה ושנאה להן, ואלו הן - ר' מאיר, ר' יהודא, ר' יוסי, ר' שמעון,
ור' אלעזר בן שמוע. ועל זה נוהגים אבילות כל ישראל בכל שנה מפסח עד עצרת כידוע. ואיתא בגמ' שעונם היה על שלא נהגו כבוד זה לזה:
ועתה נתבונן נא, דהלא רק אונאת דברים הוא, והוא רק לאו בעלמא ואין חייב על זה מיתה בידי שמים, ולמה מתו? אלא שעי"ז נסבב חילול ה' גדול בעולם שתלמידי חכמים רבים זה עם זה ומבזים התורה ומצותיה לעין כל:
ועל זה אני אומר, מורי ורבותי, למה לא נירא מארזי הלבנון, קדושי עליון, שבודאי היה לכל אחד תירוץ בפני עצמו שאין בו אשם, ועיקר האשם על חבירו ולא עליו, ואפילו הכי אנו רואין שתורתן וקדושתן לא הגינו עליהן ושלטה מדת הדין בכולן:
והוו יודעין כולם, שאפילו הדין עם האחד בכל דבר, וחבירו נענש על ידו, לבסוף הוא נענש גם כן, וכדאיתא בגמ' שאמר לו הקב"ה לדוד המלך ע"ה עד מתי יהיה העון הזה טמון בידך, על ידך נהרגו שאול ושלשת בניו, על ידך נהרגו טב עיר הכהנים ונטרד דואג האדומי. והגם ששאול וכן דואג היו רודפים אותו כידוע, ומה היה עליו לעשות, בכל זאת איתא שקיבל עליו יסורין:
וראיתי לאחד ששמח שמצא עלילה לבזות את חבירו, ופרסם את זה בגליון, אוי ואבוי לשמחה כזו, הלא הכתוב אומר, ולא עצר עוד כח ירבעם בימי אבים ויגפהו ה' וימת, ואמרו חז"ל והובא ברש"י - אתה סבור ויגפהו ה' לירבעם, לא, אלא ויגפהו ה' לאבים מפני שחיסד את ירבעם יותר מדאי. ומזה נוכל לקחת מוסר, אם על כבודו של ירבעם הקפיד הכתוב קל וחומר על אנשים צדיקים וישרים שהקב"ה יקפיד על כבודם:
ומלבד כל אלה, הלא ידוע מה דאיתא בקידושין (דף מ ע"ב) דהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וכו', ובשביל חטא יחידי שעשה זה איבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. והנה הלא אנו רואין מזה שאפילו איש אחד בחטא אחד יכול להכריע עצמו וכל העולם לכף חובה חלילה, וכל שכן כאשר היצר הרע מתגבר להחטיא כמה אלפים מישראל בעון לשון הרע ומחלוקת וחילול ה', מי יודע מה יוכל להולד מזה, ה' ירחם. ובפרט על זמננו זה שנתרבו צרות על ישראל לאין שיעור, וכמעט נתקיימו כל הסימנים שנאמרו בגמ' בחלק ובסוף סוטה בעקבא דמשיחא וכו', וקרוב הדבר מאד שזמננו הוא עקבא דמשיחא, והיה ראוי לכל אחד להתחזק בתורה ומעשים טובים, ולהרבות שלום בישראל כדי שתכריע הכף של זכות. ואיך יחרד לב כל איש ישראל לראות שדוקא בזמן כזה מצליח מעשה שטן להרבות קטטות ומריבות בכמה עיירות בישראל, ועי"ז נתחלל שם שמים מאד. ועד כמה החיוב גדול על מי שיש בידו למחות שלא להניח על כל פנים להדפיס כתבי פלסתר אחד על חבירו שעון פלילי הוא למאד:
ועל כן אחי ורעי, חוסו נא על עצמכם ועל כלל ישראל, וכל אחד במקומו יראה לכבות את אש המחלוקת כדי שלא יהא שמו הגדול מחולל עוד, ויתאמץ להרבות שלום במקומו, ובזכות זה נזכה לשמוע קול מבשר שלום בעולם:
הצעיר שבכהונה הכותב בלב נשבר:
ישראל מאיר הכהן בעהמ"ח ספר חפץ חיים ומשנה ברורה

קונטרס מכתבים ומאמרים
לקט מאמרים מכתבים ותקנות בעיניני שמירת הלשון:
:
בגנות המחלוקת ומעלת השלום: