עם זאת, יש לי הסתייגות מהאשמה ישירה של זה או אחר בפיגוע. היחידים שאנו יכולים להאשים בודאות, הם הרוצחים הערבים.
מדוע ה' לא מנע מהם להפיק זממם? בגללי. אנו צריכים להסתכל על עצמנו בלבד. זה לא אומר שאין אשמה גם באחר, אבל כולנו נענשנו במידה שוה, ולכן יש להתמקד במה שבידי לתקן, אצלי, ולא להפריז בפרסום מומי הזולת, שמהוה בעצם התנערות עצמית, חמורה, מאשמה.

כלפי הרב רובין עצמו, שהוא ת"ח גדול מאד כידוע, יש לי כמה נקודות זכות ללמד עליו.

ראשית, הוא לא היה גרוע מרבנים גדולים אחרים ומכמה רשעים מושחתים באמת, שבאופן אקטיבי פגעו באנשים בגוף בממון וברגשות. הרב רובין אולי נסחף קצת מתוך חרדתו על כבוד רבו, כמו כולם, אחרי הבחירות. הפיגוע לא ארע למשל במערכת יתד נאמן, מקור הרע, לכן מגוחך להיטפל אליו באופן אישי כאשם בלעדי. יש מקום להסתייג מדבריו בדרשה ההיא, אבל אין בהם משהו יוצא מן הכלל באוירה הכללית של אותה תקופה.

בניגוד לרבים שרואים בהצהרתו על השלום השורר בקהילתם התכחשות מקוממת לדבריו הקודמים, אני רואה בה חזרה בו מהדברים, וסוג של התנצלות דיפלומטית למחצה, במקום שהעלאת הדברים והודאה עליהם, עלולה בעצם לחזק אותם ולפגוע מחדש, ובו זמנית גם להתפרש כמרידה מצידו ושריפת גשרים עם ההנהגה שעמדה ועומדת רשמית מאחורי הרעיונות שהוא ביטא. עוד מחלוקת. (לא אמרתי שזו הדרך הראויה ביותר להתמודד עם הנושא, אבל ההתנהלות שלו מובנת).

גם אם היה מקום לביקורת כלפיו, ולרמיזה עדינה הקוראת לו לחשבון נפש, אבל הדרך רחוקה מכאן ועד עיסוק אובססיבי בנושא והאשמתו הישירה בצורה פתוחה, כביכול הוא יזם והזמין את הפיגוע, וכאילו אליהו הנביא בא וגילה את אוזננו מהנשמע מאחורי הפרגוד.

לא מסתבר שהוא שכח את הדרשה שלו משנה שעברה (וגם אם כן, כבר דאגו להזכיר לו). אני בטוח שהוא קלט את המסר - Don't rub it in!