הרושם המצטבר מהאיתותים הראשונים של קמפיין הבחירות של דגל מצביע על אסטרטגיה מענינת: דממת אלחוט בנושא הגיוס. פשוט לא מדברים על זה ולא מזכירים את זה. אמנם הקמפיין ינצל בצורה מיטבית את נזקי הממשלה שהיתה וידבר על הצורך בתיקון הקדנציה הקודמת, אבל רק בקווים כלליים ומופשטים. ידברו שם על "השנתיים הרעות שעברו עלינו" על "קואליציה בלי חרדים שהחליטה לפגוע בכל הקדוש לנו" וכו' וכו'. אבל חוק הגיוס? – מאן דכר שמיה. לכל היותר הוא ייזכר בהבלעה בתוך הדיבור הכוללני על הצרות של ממשלת לפיד ובנט. האסטרטגיה הזו מביאה את גפני להצהיר בראיונות לתקשורת על החלטה הזויה שנחשבת כקמפיין בחירות חריג במיוחד. גפני אומר: "הפעם החלטנו לא לדבר לפני הבחירות מה נדרוש מהקואליציה הבאה. נעסוק בזה אך ורק אחרי הבחירות". מישהו מכיר איזושהי מפלגה בעולם, חילונית כדתית, שמאלנית כימנית, שאינה שוטחת בפני בוחריה את המצע שלה ואת מה שתנסה לשנות או לשפר אחרי הבחירות? הרי זה הא'-ב' של מסע הבחירות. אבל לא בדגל. כאן פתאום החליטו לקמץ במילים ולהסתיר את התכניות הסודיות והחשאיות של היום שאחרי... קשה שלא לנחש את הרקע והמניעים לקמפיין המקורי שמצד אחד מבקש תתמכו בנו ומצד שני מתאמץ להסתיר את העיקר. גפני יודע שבענין הזה הוא יכול רק להסתבך. הרי הוא צריך להבהיר האם ידרשו כתנאי אולטימטיבי לבטל לגמרי את חוק הגיוס ולהחזיר את הגלגל לאחור או שיסתפקו בביטול הסנקציות הפליליות ולהחליף אותם בסנקציות כלכליות. בקיצור, ההתמודדות הישירה עם הנושא תסבך אותו עם הבוחרים בכלל ובפרט עם הקמפיין הנגדי חסר הרחמים שמכינים לו "הפלג הירושלמי" (איתותים ראשונים היו בהפלס של השבוע שעבר). אז הפתרון הוא: סוד כמוס! הס מלהזכיר!