להתחבר לדמעות של הנרדף/ פורום אברכים
| |
הנוכחים בחדר נאלמו דום • הייתה זו שעה נדירה של התרוממות הנפש ודמעה יהודית בלתי נשלטת זלגה מעיניהם בראותם את הנרדף האומלל נשנק מבכי על המערכה הניצבת לפתחנו • כל אחד יודע את המשמעות שהמערכה הזו היא ״להיות או לא להיות״ ואין שום פרשנות אחרות •
Posted by: מוטי סגל in חרדים 27 בינואר 2015 0
מערכת הבחירות כבר נפתחה במלוא עוזה. רוב המפלגות כבר השלימו את הרכב רשימותיהם ועומדות להסתער על קולו של הבוחר ולהתחיל את הריצה לכנסת. אין זה סוד שהקדנציה האחרונה היתה הקדנציה הקשה ביותר לבני התורה, במשך כל דברי ימי הכנסת, מאז הווסדה. לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, היא ניסתה לעקור את כל הקדוש והיקר לעם ישראל. מנהיגי המפלגות ניסו לחלן את הארץ ולהפוך לאחד העמים בית ישראל.
שלוחי דרבנן נאלצו להלחם על צביון רשות הרבים. המערכה אז היתה להציל מן הארי מן הדב ומן הברדלס, מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר. הצורך להשיב מלחמה שערה לא מעט בשביל החילוניים ומתוך דאגה לכלל ישראל, שלא יתנתקו מאילן היהדות.
אבל בקדנציה האחרונה שלטה בישראל מפלגת זדון, שהפכה את בני התורה ללוח המטרה. היא פגעה בכיסם, ניסתה להרוס את חינוכם ובעיקר לשלוח יד בציפור הנפש: לימוד התורה בישיבות ובמוסדות התורה, בנסיון למעטם. לנציגי הציבור שלוחי דרבנן היתה מערכה קשה מנשוא, בקרב על הבית הגדול והקרב על כל בית ובית. אין מי שלא הרגיש ולא חווה את שיניו החדות של הרשע.
זו היתה הפעם הראשונה שהחץ שנורה לעבר בני התורה היה כל כך ממוקד. שלא כבעבר, הם לא דאגו לעצמם שיוכלו לחיות בשרירות לבם, אלא רצו לשנות אותנו. כל בר דעת מבין את זה, ולא נזקקת לכך שום תעמולת בחירות. לא צריך להסביר במילים דברים שכל אחה חווה על בשרו. כל אחד מבין למה הוא צריך להחלץ למערכה, להצביע ולהביא כמה שיותר קולות.
אבל יש למערכה הזו יש פן נוסף, מעבר לצורך להגן על הבית ועל כל נכסי הרוח שלנו. זו איננה רק מערכה קיומית נגד שוחרי רעתנו, שרוצים לשנות את כל ישותנו. המערכה ה״פוליטית״ לכאורה יכולה לשמש לנו סולם הגבהה רוחני, טעינה רבת עוצמה של מצברי הנפש, לקראת ההתמודדות שעוד נכונה:
רק לאחרונה ישב אחד הנרדפים הקשים בביתו, עיניו היו עצומות ודמעות זלגו מהן. לא היתה כל סיבה ניכרת לעין לבכי שהלך והתגבר. כששאלו נכדו לפשר הבכי, השיב האיש שליט״א בקול נשנק: ״אני אספר לכם סיפור שנזכרתי בו כעת״. המדובר בסיפור המפורסם והנורא שארע בשנת תר״ב. היה זה כשהגאונים ׳מרן רבי איצלה מוולאדין זצוק״ל בנו של מרנא הגר״ח מוואלדין זצ״ל ועמו כ״ק האדמו״ר בעל ה״צמח צדק״ זצוק״ל שהו בפטרבורג כדי לבטל בבית המלוכה כמה גזירות רעות שריחפו על קהילות ישראל. הם נאלצו להשאר שם בשביל צרכי הכלל גם ביום הכיפורים. לקנטוניסטים, הנערים שנחטפו לצבאו של הצאר ניקולאי ימ״ש, היה אסור להתכנס, מלבד במספר מקומות בודדים, ופטרבורג היתה אחד מהם. בגיל שמונה נחטפו מחיק משפחתם ונאלצו לשרת בצבא במשך עשרים וחמש שנה. הם התמודדו עם נסיונות קשים כמו מאכלות אסורות, ועמדו בהם. רבי איצלה החליט להתפלל דוקא אתם כדי לחזק אותם.
כשהגיעה זמן תפילת נעילה, בקשו המתפללים מאחד הקנטוניסטים שעבר בצבא מסכת יסורים מחרידה ועמד בכל אלה בגבורה למען שמו יתברך, שהוא יתפלל כשליח ציבור. כשהאיש חשף את פצעיו, כל הנוכחים התחלחלו מגודל הזוועה. מבקשי רוחו ונפשו רצו שימיר את דתו והוא עמד בהתעקשותו תוך חרוך נפש ולכן הם רצו שהוא יעלה את תפילותיהם.
לפני שהתחיל אותו קנטוניסט מבוגר את הקדיש של תפילת נעילה, פתח ברעדה ואמר: רבונו של עולם, על מה רגילים בני אדם להתפלל? ״בני״, ״חיי״, ״ומזוני״. אבל אצלנו הקנטוניסטים, לא שייך להתפלל על כגון דא. ״בנים״, הנה רוב הציבור שלנו אינם נשואים ושום בת ישראל לא תנשא לעמי ארצות מבוגרים כמונו שחבולים בכל גופם. ״חיי״, הרי חיינו אינם חיים, ו״מזוני״, הקיסר דואג לכל צרכינו, בגד לאכול ולחם ללבוש. אז מה אנחנו כן מבקשים ממך? רק דבר אחד: ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״! כך סיפר האיש שליט״א והגביה את קולו שנשנק מבכי, כדי להוסיף: ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״, זה גם כל מה שאני רוצה•. הרי על מה רודפים אתי? רק על רוחניות! לו הייתי רוצה גשמיות, הייתי יוצא למסלולי העבודה ומתגייס לנח"ל. אך כל מה שאני רוצה זה רוחניות! אני רוצה רק שימשך החינוך הטהור, שתמשך המסורת בכלל ישראל, ״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״.
עוד הוסיף ואמר האיש שליט״א: ״הקב״ה מעניק לכל אחד הזדמנויות לקדש שם שמים. אפשר לקדש את שמו באהבה ולא חלילה ע״י יסורים נוראים כמו אותו קנטוניסט. אם אדם רק יודע את גודל הרגע, אם אדם יודע לכוון את הכוונה הנכונה, אם אדם חושב את המחשבה הנכונה על ההזדמנות. שנופלת לידו, הוא יכול לגרום לכך ש׳יתגדל ויתקדש שמיה רבא׳״.
״הנה ימי הבחירות קרבים״, הסביר האיש שליט״א עם דמעות על לחיו: ״יכול אדם לחשב חשבונות קטנוניים ולהפסיד את הרגע, הוא יכול לפעול נכון, להפעיל להימנע רק כדי להציל את בני התורה מפני שוחרי רעתם ולהציל את בני ביתו, וזו חובתו וזה צו השעה. אבל יכול כל אחד לכוון שהוא יוצא לפעול להימנע כדי להגדיל את שמו הגדול. הוא יכול לחשוב שהוא מצטרף לציבור ענק שנמנע למען כבוד שמים, להמונים שמסרבים לכרוע לבעל, שלא רוצים שלטון שרוצה לעקור את מלכות הקב״ה, ונמנעים למען שמו באהבה. עם מעשה קטן ומחשבה גדולה אפשר לזכות לרגע שאין גדול ממנו, לגרום ש׳יתגדל ויתקדש שמיה רבא׳״. הנוכחים בחדר נאלמו דום. היתה זו שעה נדירה של התרוממות הנפש ודמעה יהודית בלתי נשלטת זלגה מעיניהם.
המערכה ניצבת לפתחנו וגם היהדות החרדית כבר החלה לשנע את המערכות. אין צורך בהסברה יתרה כי אין מי שלא מבין, אלא אם כן הוא עוצם את עיניו במתכוון ובעיקר אוטם את ליבו. אין כאן מקום לטעות או לשוגג. אין מי שאיננו מבין את כובד האחריות שהוא עומס על כתפיו ואת המשמעות החד משמעית והחדה של בריחה מהמערכה בשעה כזו. כל אחד יודע את המשמעות שהמערכה הזו היא ״להיות או לא להיות״ ואין שום פרשנות אחרות.
אבל פתיחת המערכה היא הרגע להצטרף לדמעותיו של האיש שליט״א. זו השעה להצטרף לשיירת הנצח של מקדשי ד'. זו השעה שיכולה להיות שעתו הגדולה של כל יחיד, שעת כושר להתרומם טפח מעל הקרקע ולדעת: אני יוצא לפעול כדי ש״יתגדל ויתקדש שמיה רבא״. בשעה כזו כולנו יוצאים למערכה ותהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון, ואבינו מלכנו יבטל מעלינו כל גזרות קשות.״
|
|
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
