בספר משלי,י',פס' 22 נכתב : "בִּרְכַּת יְהוָה, הִיא תַעֲשִׁיר; וְלֹא-יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ". את פסוק זה ניתן לפרש ב2 דרכים :

הראשונה - לרוב "מרבה נכסים מרבה דאגה" - העושר מלווה בעבודה קשה מאוד שלעיתים קרובות מביאה עימה גם עצב וכישלונות. אולם, כשמקור העושר הוא ברכת ה' - אין מגיע איתו העצב והדאגות.

שנייה - העושר שמקבל אדם, יכול לגרום להרגשת "עליונות", תחושת עוצמה מופרזת. האדם עלול להעריץ את עצמו ומעשיו שלו. על כן, יש לברך את ה' על כל הישג וכך ניתן להתעשר ולשמור על העושר בלי לקבל את "העצב" כחלק מכך. ברגע שאדם מברך את ה' על כל הישג – הוא לא הופך את עצמו לנערץ בפני עצמו. כלומר, ביטול עבודת האלילות.

הרעיון שבפירוש השני חוזר גם בפרק נוסף בספר משלי – ל',פס 8-9 : "שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב, הַרְחֵק מִמֶּנִּי– רֵאשׁ וָעֹשֶׁר, אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי, לֶחֶם חֻקִּי.פֶּן אֶשְׂבַּע, וְכִחַשְׁתִּי– וְאָמַרְתִּי, מִי יְהוָה: וּפֶן-אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי; וְתָפַשְׂתִּי, שֵׁם אֱלֹהָי". הדובר מסביר שהעושר לא רצוי לו כי הוא עלול לשכוח את ה' בגללו, ולחשוב "מיהו ה', אשר אשמע בקולו?". כלומר, העשיר עלול לבטוח בעושרו ובכוחו, ולא בה' (ובהקשרנו – שהרי כך מביא אותו אדם על עצמו את אותו "עצב"). ומצד שני, גם העוני לא טוב – שהרי העני עלול לגנוב כדי לאכול, ובהמשך לכך עלול לחלל שם ה' ולהישבע שבועת שקר. כלומר, הדובר מבקש שלא יהיה לא עני ולא עשיר – אלא ייקבל את אשר דרוש לו.