את המאבק שניהל בדם ליבו ביחד עם רוב גדולי ישראל מתוך מסורת שהיתה בידם וכפי שרואים לאורך כל אגרותיו ומאמריו הם מבטלים כנוסח "היתה לו דעה שונה מהרב שטיינמן" כשכמובן הם נהפכו לחסידים נלהבים של הדעה הלא שונה,

ואילו את המעורבות האומללה במחלוקת המשפחתית שגרמה לו רק בזיונות הם דואגים למנף ולהאדיר ככל האפשר.

גם אילו מעורבות זו היתה מבוססת ומנומקת ומוצדקת, היא היתה פסיק אחד מחייו לעומת משנת חייו המרכזית שהיתה שימור מסורת רבותינו ,וממילא התנגדות נחרצת לכל שינוי זיז ע"י הרב שטיינמן.

על אחת כמה וכמה שדעה זו על פונביז היתה מבוססת אך ורק על שמועות וסיפורים שאין בינם לדין תורה ולא כלום.

חזרתי על דבריו של רמ"י וכולם דיברו על מעללי המחבלים, שכמותם בדיוק עשו השוינאים, וטענה שהרב מרקוביץ מבעט ברבותיו, אותם רבותיו שכידוע בעטו ברבותיהם.
ובכל מקרה אין לכך שום השפעה על דין תורה בבוררות שנחתמה ע"י שני הצדדים בפני דיין מומחה ונייטרלי שנבחר בזבל"א ופסק את פסקו שלא מצא חן בעיני רבני השונאים שנתנו גיבוי לרב כהנמן לבעוט בדין תורה וללכת לערכאות,
מי מהם בשל דאגה לכסאו, מי מהם שהיתה לו קרבה משפחתית ורחמים על אחיינו המסכן, מי מהם שסתם לא סימפט כל מה שריח שכניקיות נודף ממנו.

"לדאבוני לא כך הם פני הדברים, ואלה אשר הפס"ד לא נשא חן בעיניהם התחילו בכתבי פלסתר להשמיץ בדברי לעג, בביטויים שפלים ובאיומים. ואף מתפארים שעוד ידם נטויה ולא פחדו ממ"ש ביו"ד רמ"ד המבזה ת"ח אין לו חלק לעולם הבא ולא שמו על לב מ"ש חז"ל ברכות י"ט שאני צורבא מרבנן דקוב"ה תבע ביקריה".

למרבה הכאב רמי"ל הצטרף מאוחר יותר לאותה חבורה, בשל מקורביו, בהם התוקף חיים אסחייק וכמובן נכדיו תרי צנרי דדהבא יוסי וראובן קורלנסקי, שידעו לנצל את רגשנותו ואת העובדה שהיה רגיל להוציא מכתבים מתוך התרגשות ולאחמ"כ להוציא מכתב הפוך , ע"ע אברמוב, ר' ירמיה כהן מצפת, ועוד רבים, שלא לדבר על פרשת חתונת גרינבוים המביכה.

גם בנושא הרב שטיינמן, נטיית רגישות נפשו הקשתה עליו להתנגד לרב שטיינמן עמיתו בישיב"ק כשאמרו לו שהוא נפגע, וכבכל זאת נאלץ להתנגד לו.

יש להדגיש שבנו רמ"ד , שהיה דבוק באביו ובתורתו פי כמה מנכדיו שעשאוהו קרדום לחפור בו ולקבל ג'וב בעירייה, הבין את הדברים וניסה לצמצם את המבוכה ללא הצלחה.

כמובן שאת הרב אלישיב סיפורי מי הרביץ למי ומי הפריע למעריב ואיחולי ניתוחים ואיברים לא ענינו.

יש סכסוך, הלכו לבי"ד, יש פסק וחייבים לקיים אותו. אין מנוס.

זו הסיבה לסרטון שבו הרב אלישיב מגיב בביטול מוחלט ומשועשע למכתב ר' ניסים שבא למחות בר' אשר דויטש על הגדרתו המדויקת, כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא