לרוב הסברים ארוכים ומפותלים שנוגעים לשכל ולא לרגש, מתקבלים רק אצל מי שפתוח ורוצה באמת לשמוע אף אם הוא מסתכן שאולי שדעתו תשתנה. מעטים מאוד הם האנשים שמוכנים להעמיד את דעתם לבחינה ושינוי.

בדרך כלל בציבור החסידי (לרוב שאינו נמנה על סיעת שלומי אמונים), הם מוכנים לשמוע, ואף אם דעתם לא תשתנה הם יקבלו הבנה לצד השני.

הבעיה היא בציבור הלטאי שאינו סגור על הצד של דגל, אבל כל שינוי מחשבה שאולי הוא מסכים עם דעתם של 'בני תורה' מרעידה את ליבו במחשבה שבכך הוא נגד הגראי"ל. (ואם כבר הזכרנו, במצב הבריאותי והתפקודי של הגראי"ל כיום, אם לא המחלוקת, מזמן אנשים לא היו מאמינים כבר לחצר שם. הבעיה היא, שכל אחד חושב לעצמו שאם אני מסכים שיש שם בעיה, משמע, שאני נמצא בצד השני, ומזה אנשים מאוד נרתעים).

הפתרון לזה הוא, להעביר מסר קצר וקליט שלא מעמת אותו ישירות עם השאלה, אלא מעביר את הכדור בחזרה איליו ובכך מעורר את המחשבה כיצד הוא עצמו מתנהג במקרה כזה. גם אם הוא לא יסכים לפחות הוא יקבל בהבנה.

דוגמאות לכך שניסיתי ועבדו פלאים:
1.
- העצניקים האלה משבשים את החיים עם ההפגנות האלה!
אף אתה אמור לו: תסביר לי איך החרדים שיבשו לפני שנה את כל ירושלים במשך יום שלם, ולא למספר שעות, מה מתיר זאת.
-אה...אממ... אתה צודק. לא חשבתי על זה.

2.
-בגלל העצניקים אשתי הפסידה שעת עבודה.
אף אתה אמור לו: אני מבין לליבך, אתה יודע שנה שעברה ביום שאחרי עצרת המיליון, אמרו לי כמה חילוניים שהם אולצו לעזוב את העבודה מוקדם מהרגיל, מה הייתה מסביר להם? למה לא שילמנו להם את ההפסדים?
-נו, צודק, מה אתה הסברת לו?

3.
-חילול ה' הם עושים.
אף אתה אמור לו: עיין באשכול בנושא 'חילול ה' של הניק 'מוישה', דוגמאות קצרצרות וקליטות מההיסטוריה.