ואינני נוהם פה מתוך קופה של בשר.

נקעה נפשי מאלו שרק מפני שמשמים נגזר לזמן את פרנסתך דרך תעלת הביוב שלהם, סבורים שגופך קנוי להם לצמיתות.

אותו דבר לגבי האיום המתנפנף בסנקציות כלכליות. מי יתן ולא קבלנו פרוטה שחוקה מהממשלה, לא הכוללים ולא הישיבות ומוסדות החינוך, כי אז לא היינו שבויים בידם. כל ההיתר לקחת הוא כמציל מן הארי את כספי המיסים הנגזלים מכיסנו. ברגע שזה הופך בפועל לכלי סחיטה למטרות שמד, מה ההיתר לקחת מידם ממון?

לחרות אין מחיר. ולכסף אין שום ערך מול ערכי רוח וקנייני נצח.
האם נניח לדקדוקי עניות להעבירנו על דעתנו ועל דעת קוננו?!

עלינו להתבונן ולהתחזק בהכרה כי הפרנסה שנגזרה לנו בראש השנה, היא תגיע לידינו בכל אפיק שיהיה, ולעולם לא תחסר.
אחרת - במה נבדלת הגישה ה"רציונאלית", ה"פרגמטית" וה"פרקטית" של החרד"ק המצוי שנוטש את הגמרא לטובת רכישת מקצוע ורדיפת קריירה...