"רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, אמר רב זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. אמר רב זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא".

הכיצד זילזל רב זירא בחשיבות ריקוד של מצווה? הכיצד לא למד את ליקחה של פרשת מיכל? (שמואל ב פרק ו, טז; כ-כג) וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ... וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

גם צריכים ביאור דברי רב חסדא על מיכל במסכת סנהדרין דף כא ע"א: "עַד יוֹם מוֹתָהּ - לא היה לה, ביום מותה - היה לה". אם נענשה שלא יהיה לה ילד, למה ביום מותה כן היה לה?

אלא שטעותה של מיכל היתה שסברה שעדיפה הנהגת הצניעות המופלגת של בית אביה על פני הנהגת הפירסום של דוד. כאמרם בירושלמי: (סוכה פרק ה ה"ד; וסנהדרין פרק ב ה"ד)
"ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו'. מהו אחד הריקים? אמר אבא בר כהנא הריקים שבריקים זה ארכיסטיס. אמרה: היום נגלה כבוד בית אבא, אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם. הדא הוא דכתיב: ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה. רבי אבון בשם רבי לעזר גדר לפנים מגדר היה".
אולם ביום מותה – (קהלת ח, ח) וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת – אין שלטון לעולם השקר והבינה אז את האמת ואת המעלה שבריקודו של דוד לפני ה' והעם, לכן רק אז זכתה לבן.