זה לשון הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"א):

"ענפי חילול השם גם כן הם רבים וגדולים, כי הרבה צריך האדם להיות
חס על כבוד קונו, ובכל מה שיעשה צריך שיסתכל ויתבונן מאד שלא יצא
משם מה שיוכל להיות חילול לכבוד שמים חס וחלילה, וכבר שנינו, אחד
שוגג ואחד מזיד בחילול השם. ואמרו ז"ל (יומא פו): "היכי דמי חילול
השם? אמר רב: כגון אנא דשקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר. ורבי
יוחנן אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין".

"והענין, שכל אדם לפי מדריגתו ולפי מה שהוא נחשב
בעיני הדור, צריך שיתבונן לבלתי עשות דבר בלתי הגון
לאיש כמותו, כי כפי רבות חשיבותו וחכמתו כן ראוי
שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה, ואם איננו
עושה כן, הרי שם שמים מתחלל בו ח"ו, כי כבוד התורה
הוא, שמי שמרבה הלימוד בה ירבה כמו כן ביושר ובתיקון
המדות, וכל מה שיחסר מזה למי שמרבה בלימוד, גורם
ביזיון ללימוד עצמו, וזה ח"ו חילול לשמו יתברך,
שנתן לנו את תורתו הקדושה וצונו לעסוק בה להשיג על
ידה שלימותנו"