לחברה, כמובן, יש אינטרס מובהק בכך שתגיעו לגיל 500. ככל שהגיל מתגבר, כך גוברת גם השמרנות, כך שהסיכוי שאתם תנסו משהו חדש שמתחרה בשירותים של גוגל שאליהם התרגלתם נמוך. אובדן הזכרון שבא עם גיל מבוגר גם יאפשר לכם לשכוח כשלונות כמו גוגל באז, גוגל ווייב, ועם הזמן, גם את גוגל+. ותחשבו על הדיוק שאפשר להציג למפרסמים במידע על ההרגלים של מישהו בן 283. כמובן, סביר להניח ששירותי הארכת החיים של גוגל יכללו איזה סעיף נסתר בחוזה שאומר שמותר להם לנטר את כל הפעילות הגופנית שלכם ולהשתמש בה לצרכי פרסומת. בשביל עליה בתוחלת החיים של 600%, תגידו לא?

לעובדה שמישהו מושך עד גיל 500, שלא לדבר על מיליארדי בני אדם שמושכים עד גיל 500, יהיו השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות קיצוניות. בני אדם מתקשים להתמודד עם תוחלת חיים של 85; מה יקרה לכוכב המסכן הזה כשתאריך התפוגה של כל האנשים שעליו, שצורכים ללא הפסק (וככה גוגל צריכה אותם) יתארך פתאום ב-400 שנה, קשה לדעת. היוונים האמינו שיש סף מסוים של בני אדם שהאדמה לא יכולה לשאת, וכשהם מגיעים למספר הזה, האלים מסדרים כמה מלחמות, כדי לדלל את האוכלוסיה.

ואולי, כמובן, תאריך היעד של 500 שנים לא מיועד לי ולכם. אולי הוא מיועד לכמה יחידי סגולה עם תיק השקעות מוצלח. ואולי את רוב 500 השנים האלה נבלה לא כרוח כלואה בבשר, אלא כתבונה צוננת בתוך כמה שבבי סיליקון; מאריס, אומרים לנו, הוא ידיד טוב של ריי קורצווייל, הנביא בעיני עצמו של הסינגולריות, הרגע שבו האנושות תתמזג במחשבים וכולנו נעלה את התודעה שלנו לאיזה ענן. קורצווייל, יש לציין, הוא עובד גוגל.

ואחרי שצחקנו, זה לא באמת מצחיק. היכולת של חברה פרטית ללכת לכיוון הזה, לקחת על עצמה הנדסה רחבה כל כך של העתיד האנושי, בלי שום פיקוח מאנשים שאינם בחבר המנהלים שלה, צריכה להדאיג את כולנו.

מקור: כלכליסט