רש"י
"הבוז" - שבזו את גיא היונים היא ירושלים

***
מצודת דוד
"הבוז" - מן הבזיון אשר הוא לגאי יונים ר"ל אשר הגאים והמאנים מבזין אותנו וכפל הדבר במ"ש למרבית הבזיון

***
מצודת ציון
"השאננים" - ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיהו מח)
"לגאיונים" - היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל יח)

***
מלבי"ם על תהלים קכג ד

"רבת", זה רע וגדול יותר מה "ששבעה לה נפשנו" (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה "שהלעג של השאננים" הוא "הבוז לגאיונים", שכבר באנו למדרגה התחתונה כ"כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות:

***
שערי תשובה ג קעה
החלק השני
מי שלועג לבני אדם, כי יבוז להם בליבו לקוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן בכבוד ובשררה, או יבוז אותם לעניים ורישם, והגאוה הביאתהו אל המידה הזאת, או רוב השלוה והתענוג, כעניין שנאמר (תהלים קכג ד): "רבת שבעה לה נפשנו הלעג, השאננים, הבוז לגאיונים". ...

מלבי"ם
"ועוד מעט" בזמן קרוב, "ואין רשע" והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי "והתבוננת על מקומו", אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ "איננו", כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל.