אעביר בזאת רשמים מהשיחות:

א. לקח הרבה זמן עד שענו לי(שאפו לכל המתקשרים)

ב. בתחילת השיחה הם נשמעים מופתעים והמומים מכך שעדיין מתקשרים אליהם.

ג. שלב הריכוך: א. חשוב מאוד, לרכך אותם ולהסביר להם, ששטיפת המוח שהם קיבלו עד כה, כביכול באים להטריד אותם באגרסיביות היא יותר מטעות מרה, שמטעים אותם. ב. להסביר להם שהם קרבן של חברות הפרסום, והם כלל לא אשמים. ג. להסביר את הכאב שגורם לאנשים רבים וטובים להתקשר אליהם. ד. להדגיש ולהמחיש בשלל אופנים ודוגמאות שהנושא הוא אינו כלכלי, אלא מניעת החרמה מכוונת של לקוחות נאמנים, המעוניינים לקבל מידע בסיסי שמגיע להם

ד. במהלך השיחה התברר לי כי רבים מהמתקשרים מתחילים ישר מההתחלה לצעוק עליהם, והם נכנסים למגננה, כשאינם יודעים מה רוצים מהם. אמנם לאחר שהסברתי להם שזה מגיע ממקום של כאב, וכי ישנם אנשים רבים "שלא עברו קורס בהסברה ותקשורת".. הם הבינו טוב.

ה. אפיזודה מעניינת, אחד ממנהלי הלשכות בחברה גדולה, התברר שאנחנו היינו חברים טובים בילדות כקרובי משפחה רחוקים (כמקובל בקרב ילדים לניצולי שואה, להיות בקשר עם הקרובים שנשארו ואפי'הרחוקים) סיכמנו להפגש בלובי מלון בירושלים לשיחה נוסטלגית ולליבון הפרשה המדוברת ולהביא לפתרונה.

מסקנות והמלצות לאלו שמתקשרים:

א. אל תבואו ישר בתלונות, תתחילו לבקש יפה לדבר על נושא שמאוד כואב פוגע ומטריד אתכם.

ב. נסו עד כמה שניתן ליצור כימיה אישית עם האיש שמעבר לקו

ג. תתרחקו מכל סגנון דיבור אישי כנגד המדבר איתכם

ד. תסבירו לו שהוא קרבן של חברת הפרסום איתה הוא עובד (תבררו קודם מי זו). אך הכתובת האחרונה והיחידה שנשאר לכם לפנות בלית ברירה זה הוא

ה. תדברו בשפה שלו. אל תדברו איתו על "בני תורה" "רבותינו" "השקפה" וכו'. תנסו להפשיט כל דבר לסגנון החשיבה של מי שאינו חרדי.