תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צה עמוד א
ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בארבעא גרבי דמיא, חזינהו כתמי דמא. איכא דאמרי: אתא יונה איטריף קמיה, אמר: כנסת ישראל ליונה אימתילא, שנאמר (תהלים ס"ח) כנפי יונה נחפה בכסף - שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה.או:
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א
כהדרש שהובא בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן קל"ד כנסת ישראל נמשלה כיונה מה יונה זו אינה שוכחת את קנה כך ישראל אף על פי שגלו אין שוכחין את קיניהם. וכפי שמבאר בכו"פ פ"ו יש בזה גם משום להפיג עגמת נפשם הנשמתית העמוקה, וכנאמר: אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים בקול רנה ותודה המון חוגג (תהלים מ"ב), ועל הכל מפני שישראל אף על פי שאינם נביאים בני נביאים הם ומרגישים בחזון - רוחם קביעות ההלכה שקדושת המקדש וירושלים אינה בטילה ובין חרב ובין שאינו חרב שכינה שם כמו שנאמר והיה עיני ולבי שם כל הימים (עיין גם ברכות ד' ס"ב ע"ב).
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
