א. דוגמא ראשונה כפי שהובא באשכול סמוך מאמר של יעקב ריבלין שמביא בהגינותו את התנגדותם של גדולי ישראל לחוק טל ולכל משא ומתן עם השלטונות על הגיוס ואסרו על הרב אשר טננבוים להשתתף בוועדה, ומציין הפרשן שלא היתה נציגות חרדית בוועדה.... יעקב השם מוטלה קרליץ אומר לך משהו??

ב. בעצרת של דגל ברחובות בני ברק טען הפרשן שזה היה מפגן כוח של דגל התורה והיו בעצרת בין שבעים לשמונים אלף איש ליטאים ומתוכם עשר אלף ילדים מה שאומר מוסיף הפרשן שהיו שם בין שישים לשבעים אלף בעלי זכות בחירה, מה שיוצא מדבריו שאם נאמר שעל כל אחד יש כנגדו אשה יוצא שרק המשתתפים בעצרת מונים כמאה שלושים אלף איש וזה לא כולל את אותם עשרות אלפים שנבצר מהם להגיע יוצא לפי דבריו בחשבון פשוט שהציבור הליטאי לא כולל בני תורה מונה לפחות מאה שמונים אלף איש מה שמשאיר לציבור החסידי ולתנועת בני תורה להתחלק בשלושים אלף הנותרים!!???

ג. הלגלוג התמידי שלו מהמהומה סביב חוק הגיוס והטענות שלו בערב פסח כיצד יסתדרו עם החוק מצויין, כשמיד לאחר מכן הוא כותב בחרדת קודש ובתיאור מפורט על הדמעות של מרן הגראי"ל כשעבר חוק הגיוס. ולשיטת הפרשן מדוע בכה מרן הגראי"ל????

נסיונות פטתים כאלו לשכתוב ועיוות המציאות לא זכור לי אצל שום פרשן, מה שמראה שיעקב ריבלין החליט לוותר על המוניטין המקצועי שרכש בעמל רב בכדי לקדם את האגנדה הפוליטית שלו (את דעתו האישית הרי הביע לא פעם ולא פעמיים) מה שמאלץ את הקוראים להתייחס לדבריו ועדויותיו בספקנות מרובה.