אלא י"ל שידעו הם שהלכה כרבי עקיבא, וטעותם היתה שסברו שלרבי יוחנן ור"ל מודה רבי עקיבא שברשות הרבים מועילה תפיסה.
שכן, סברת רב ושמואל שלרבי טרפון אין מועילה תפיסה בסימטא היא – שכיון שרשאי אדם לתפוס ד' אמות בסימטא הריהן כשלו, ובמיתתו הן עוברות לחזקת היורשים כשאר ממונו, היות שלבעלי החוב אין טענת גבייה על אותן ד' אמות, וכבר תפסו וזכו היורשים בקניין חצר. וסברת רבי יוחנן ור"ל היא שכיון שלרבי טרפון הנכסים עצמם טרם נתפסו, אין מקומם עדיף מהן, כי המקום לא נשתעבד אלא לצורך הנכסים, וכיון שאין הנכסים ברשות היורשים גם מקומם אינו ברשותם.
וסברו רב פנחס בר אמי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שלרבי יוחנן ור"ל כשם שמודה רבי עקיבא בתפיסה מחיים – משום שהנכסים טרם באו לרשות היורשים, כך מודה הוא בתפיסה ברשות הרבים, כי רשות הרבים הוא מקום דריסה לרבים ולא ניתן לזכות ולקנותו לפי שעה, והנכסים לא באו כלל לרשות היורשים. ולפיכך טעו הם וסברו שפסק ר"ל בקריביה דרבי יוחנן ופסק דבי נשיאה היו משום שהתפיסות היו בסימטא, ולא משום שהיה לאחר מיתה, ואילו הם הקפידו לתפוס ברשות הרבים דוקא.
ואמר להם רבא: "הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים" – כך הלכתא, אין תפיסה מועלת אלא מחיים.