שלח לחבר

אנשים שעברו את התהליך הנדיר של נישואין בזיווג שני עם הגרושה לשעבר אומרים שיש בזה טעם חמצמץ מתוק. מצד אחד כבר מכירים את הסחורה ויודעים שהיא לא מי יודע מה. מצד שני אין את המתח והתחושה של הליכה לקראת הבלתי נודע. מכירים מראש את המעלות והחסרונות. אחרי שעברו את הטראומה של ההפרדות ולאחר שכבר הסכימו להקים את הבית מחדש יש סיכוי טוב מהרגיל שהעסק בכל זאת יצליח.

זו הסיבה, כנראה, שלא היו מחזות של שמחה פורצת גבולות בטכס החתימה על ההסכם הקואליציוני בין בנימין נתניהו ויהדות התורה. היה רגוע, שליו וקורקטי. זו הפעם השלישית שהזוג הלא מאושר הזה נכנס תחת החופה והאמת חייבת להיאמר ששלום בית אמיתי אף פעם לא היה. תמיד היו לנציגים החרדים ים של טענות כלפי נתניהו, ביחוד בתחום הרגיש של קיום התחייבויות.

עלעול בדפי העיתונים של ימי הזיווג ראשון בשנים תשנ"ו- תשנ"ט ולאחר מכן בימי הממשלה השניה בתשס"ט תשע"ג יגלה שמדובר תמיד באותו דפוס החוזר על עצמו. ההתחלה תמיד מבטיחה ומרוממת נפש. ההסכם הקואליציוני מלא מזן אל זן של התחייבויות בכל הנושאים שנפש הציבור החרדי תלויה בהם. התפקידים המובטחים הם תמיד משופרא דשופרא. משרדים נאים ומרכזיים. גביע הזהב של ועדת הכספים תמיד בכיס החרדי. כל מה שאפשר לבקש ולהעלות על הדעת כתוב ומנוסח על פני עשרות עמודים. בניסוחים הח"כים שלנו הם תמיד אלופים.

הבעיה היא תמיד במבחן הביצוע. החלק הראשון והקל של איוש התפקידים תמיד מתבצע במלואו. אם מפני שהוא זה שמקויים עם כינון הממשלה, אם מפני שבנושא זה הח"כים לא מוותרים על קוצו של יו"ד ואם מפני שזה החלק הקל ביותר לביצוע.

שלב החריקות מגיע תמיד באיזור החצי שנה שלאחר סיום שבע הברכות. בשלב זה מגיעים לשולחן הכנסת או הממשלה הנושאים הרגישים בנושאי דת ומדינה. לחילופין או במקביל מגיע זמן הפרעון של השטרות התקציבים הכבדים לחרדים. מכאן ואילך הסצנריו ידוע ומוכר עד כאב. מתחילה מערכת הסתה מאורגנת בתקשורת החילונית. תמיד יש שותף קואליציוני תורן שמתחיל להריח שבבחירות הבאות הוא עלול להתרסק אם מצביעי המרכז יראו בו משתף פעולה עם החרדים. השותף מתחיל לאיים בפרישה מהקואליציה או שסתם משחק ברוגז. ביבי נלחץ ומתחיל לחפש פשרות שאף פעם לא נמצאות. הח"כים החרדים לא מעיזים לערער את הקואליציה כי בחוץ תמיד קר וסגריר יותר. וככה עוברת לה קואליציה אחר קואליציה בלי שבעיות יסוד נפתרות ונגררות לקדנציה הבאה שאיך שהוא יוצא שהשידוך לא ממשיך פעם נוספת. אחרי הקדנציה שהסתיימה בתשנ"ט הגיע אהוד ברק. אחרי הקדנציה שהסתיימה בתשע"ג הגיעו בנט ולפיד. מי הבא בתור אחרי שגם הממשלה הזאת תסיים את ימיה במוקדם או במאוחר עם הרבה מאוד סעיפי יסוד לא מקויימים? ליושב במרומים הפתרונים.

ולא צריך להתאמץ הרבה כדי למצוא את הנושא שיזעזע את הקואליציה הנוכחית וילבין את מה שעוד נותר מזקנם של הח"כים החרדים. מדובר בנושא הגיוס שלא יורד מעל סדר היום הציבורי מאז שבג"ץ ביטל את סמכות שר הבטחון לדחות את גיוסם של בני הישיבות בשנת תשנ"ח. שלוש שנים של דיונים עד לכינון חוק טל שבוטל בעיצומה של ממשלת נתניהו השניה ומאז אין רגע אחד של שקט. רק רעש ורוגז ומסכת בלתי נגמרת של הפרת הבטחות של ראש ממשלה שאינו מסוגל לקבל החלטות קשות מול דעת קהל עויינת ומול מערכת משפטית שאינה מתיראת ממנו וכל ועיקר. על כך נפלה ממשלת נתניהו השניה. על כך הוקמה ממשלת נתניהו השלישית נטולת החרדים, וזה מה שיכריע את גורלה של הממשלה הרביעית.

וכאן, אם נדון רק למראה עיניים של הנוסח המופיע בהסכם הקואליציוני שנחתם אמש (רביעי) הגאולה עוד רחוקה מלהגיע. הנוסח מעומעם. בלתי מחייב בעליל, תלוי שוב בהקמת ועדה שתדון במשך כך וכך זמן ותגיש את מסקנותיה. הנוסח לא עוסק ספציפית בבעיות שמנעו חקיקת חוק הולם יותר בקדנציות קודמות ומגלגל שוב את הכדור לכיוונו של שר הבטחון וועדה שתקום מטעמו. ניכר בשני הצדדים שנסחו את ההסכם שהם ממש לא רוצים שידעו להיכן פניהם מועדות בתחום תיקון החוק. מי מאימת דעת הקהל. מי מאימת הבג"ץ, ומי מאימת עיתון קטן ורעשני הרואה אור בירושלים. ימבה של מילים גבוהות. אף לא צ'ק אחד שניתן להגיש לפרעון.

וכך מופיע לו סעיף בהסכם קואליציוני שנראה כמו פתיח לעבודת גמר של סטודנט בפקולטה למדעי המדינה בנושא החרדים והצבא. קחו ציטוט: מדיניות הממשלה תהיה שבמדינת היהודים לא יגבילו מכסות ללומדי תורה וכפי שאמר ראש הממשלה (בזמן כהונתו כראש ממשלה שחתמה על חוק הגיוס עם הסנקציות הפליליות והמכסות י.ר) "במדינת היהודים לא יכנס אדם לכלא בשל לימוד תורה".

המשך ציטוט: וכמו כן כפי שבא לידי ביטוי בדברים שנאמרו על ידי שר הבטחון במסיבת עיתונאים ושודרה ביום כ"א בסיוון תשע"ג. "לצערינו יש כאלו שלא בדיוק מבינים את הרגישות של שינוי מציאות אחרי שישים וחמש שנה, שלא ניתנת לשינוי, לא באבחת חרב. לא בחוק ובוודאי לא באיום על אוכלוסיות. וברגע שמשתלחים ומאיימים עליה שלומדי תורה ילקחו לכלא התהליך הוא בדיוק הפוך".

מה נאמר ומה נדבר. אשרי עין ראתה מילים כל כך יפות יוצאות מפיו של שר הבטחון (שחתם אף הוא על החוק הנורא הקיים) וכל העם כורעים על פניהם משתחווים ואומרים. אבל איך הופכים את הדברים הנאים האלה לחוק שיעבור בכנסת על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, על דעתו של אביגדור ליברמן שהתמחה בטרפוד כל נסיון פשרה בנושא הגיוס בחמשת השנים האחרונות, ועל דעת הבג"ץ? כאן מתחלפת הפואטיקה בניסוח המעורפל הבא: מאחר וחוק שירות הבטחון אשר נחקק באדר ב' תשע"ד כלל בין השאר מגבלות כמותיות הגוררות הטלת סנקציות על תלמידים לומדי תורה יהיה צורך לתקן את חוק שירות הבטחון באופן שהחוק יכלול מתן סמכות לשר הבטחון לפי שיקול דעתו המקצועי, וזאת במסגרת, ולאור המדיניות המוצהרת לעיל. עכ"ל. העלגות וכפלות הלשון במקור.

ומתי בדיוק יעשה זאת כבוד שר הבטחון. אז הנה. יש תאריך. צוות מטעם משרד הבטחון יציע את הנוסח לתיקון החוק והחלטות הממשלה כאמור על מנת להעבירם לאישור הממשלה והכנסת בתוך חמשה חודשים ממועד כינון הממשלה. ועכשיו לך תדע מה התכוון המשורר מנסח השורות כאשר זה מצידו עשה כל מאמץ שלא נדע.

ובכל זאת ננסה. מתוך הדברים עולה שהמנסחים מודעים לכך שאי אפשר לבטל ישירות את הסנקציות הפליליות על מי שלא יתגייס כאשר יבוא יומו לכך. הסיבה לכך ברורה ולפי שנכתבה כאן מספר פעמים תובא רק בקצרה. אין חוק נפרד העוסק בגיוס בני הישיבות. החוק שעבר בכנסת לפני שנה הוא סעיף מחוק שירות הבטחון הקיים מאז קום המדינה. בסעיף המתייחס לבני הישיבות יש דחיות גיוס עד גיל עשרים ואחד. מתן פטורים לגילאים מבוגרים יותר בזמן חקיקת החוק והפניה להחלטת ממשלה שקבעה מכסות שנתיות לגיוס בני ישיבות.והיה אם המכסות לא יתמלאו דינם של בני הישיבות יהיה כדינם של כל שאר אזרחי ישראל בגיל הגיוס. התייצבות בבקו"ם למסגרת צבאית מלאה.

אין שום דרך חוקית בעולם לקבוע שאזרח חילוני שמסרב להתגייס דינו שיפוט לפי הדין הצבאי ואזרח חרדי שיסרב להתגייס יצא לחופשי חינם. (יש לשים לב שההסכם החדש אפילו לא מדבר על סנקציות כלכליות שניתן היה לומר שהם תחליף ראוי שאו שאינו ראוי לכלא צבאי). לא צריך לחכות שזה יפסל בבג"ץ. הפגנות הרחוב נגד החוק ימוטטו אותו הרבה קודם לכן. אי לכך ובהתאם לכך אם נגיע למצב שבו יאלצו צעירים חרדים שלא להתייצב לבקו"ם אזי עם כל המילים היפות המשטרה הצבאית תגיע אליהם הביתה. בדיוק כפי שהיא עושה היום לחבר'ה העליזים של הפלג הירושלמי.

הפתרון אליו מרמזים מנסחי ההסכם הוא בשינוי החלטת הממשלה הנלווית לחוק הגיוס. בהחלטה זו נקבעו המכסות והיעדים לגיוס חרדים עד שנת 2016. עד אז אמור מספרם לעמוד על שלושת אלפיים ומאתיים מתגייסים לשירות צבאי ואלפיים לשירות האזרחי. כפי שזה נראה כעת אין סיכוי בעולם בעוד שנתיים יגיעו ליעד הזה. במיוחד לא בתחום השירות האזרחי שהפך להיות בלתי רלוונטי לאחר מתן הפטור לכל מי שלא היה בן שמונה עשרה בזמן חקיקת החוק הנוכחי כאשר יגיע לגיל עשרים וארבע.

הפתרון נראה לכאורה פשוט מאוד. במקום מכסות מוגדרות מראש יחליט שר הבטחון בעצמו כמה חרדים הוא רוצה וצריך לגייס. ההחלטה תהיה בלעדית בידיו והתקווה החרדית כי תמיד יכהן בתפקיד זה שר בטחון שפוי כמו יעלון ולא אחד כמו עופר שלח או אליעזר שטרן. יש הרבה השלך על יהבך והוא יכלכלך בניסוח הזה (כי מה באמת נעשה אם בקדנציה הבאה יתהפך הגלגל ושר הבטחון יהיה אחד שדווקא מאוד רוצה בגיוס חרדים) אבל זה המקסימום שכנראה ניתן לעשות עכשיו. לפחות לדעתם של מנסחי ההסכם.

וכאן הבן (לא התם. וגם לא הרשע) קם ושואל מה הועילו חכמים בתקנתם. הרי מקור כל הצרות הוא בהחלטת בג"ץ בשנת תשנ"ח לשלול משר הבטחון את הסמכות לקבוע בעצמו האם הוא מגייס בני ישיבות או דוחה את גיוסם. בלי פסילה זו היינו היום יושבים דשנים ורעננים בחצרות ה' כל הימים. מדוע שבג"ץ יסכים כעת לחזור לאותה נקודת התחלה שאותה פסל מכל וכל בשל עיקרון השיוויון (לטענתם) בין מגזרי האוכלוסיה החילונית והחרדית בישראל. יש לזכור ולא לשכוח אף פעם בהקשר לכך שבג"ץ נמנע במשך עשר שנים ויותר לפסול את חוק טל מתוך תקווה והנחה שהוא יביא לבסוף לגיוס בני ישיבות בהקפים גדולים מתוך שיתוף והבנה עם המגזר החרדי. הפסילה הסופית של החוק היתה כאשר התברר מתוך נתוני הצבא שאין עליה בגיוס החרדים ומטרות חוק טל לא התקיימו. מי שיקרא את דברי השופטות בייניש וארבל בהחלטת הפסילה יראה שם בוכהלטריה שלמה של מספרי גיוס לאורך חמשה עשר שנתונים המוכיחים, לדעת השופטות, שהחוק נוצל למטרה אחת: להמשיך את הסדר דחיית הגיוס של בני הישיבות לנצח.

וגם החוק הנוכחי, עם כל המכסות והסנקציות המוטלות בו, לא ממש נושא חן בעיני הבג"ץ. רק בשבוע שעבר אולצה המדינה. בצו בית משפט, להענות לעתירה של האגודה לאיכות השלטון ולפרסם את מספר המתגייסים החרדים לצבא בשנה האחרונה. לראות כך רמז לפסילת החוק יהיה זה קצת מוגזם. בכל זאת נותרו עוד שנתיים עד המועד הקובע של המכסות המלאות. אבל בהחלט יש לראות בכך איתות ברור של הבג"ץ שלא תם ולא נשלם נושא גיוס או דחיית גיוס בני הישיבות.

מה שברור כשמש הוא שלא היועץ המשפטי לממשלה ולא אף גורם שלטוני אחר יתנו את ידם לחוק שמחזיר את הנושא לימי טרום חוק טל. שר הבטחון יקבע את מי לגייס ואת מי לא לפי ראות עיניו וחמשה עשר שופטים בגבעת רם בירושלים יעברו לדום. אין מצב ואין סרט כזה בישראל של שנת תשע"ה.

מה שאולי בכל זאת יעשה יהיה נסיון לקבוע יעדים ומכסות לגיוס בני ישיבות אך בהיקפים מצומצמים שהמגזר החרדי יוכל לעמוד בהם. כבר היום משרתים בצבא כאלף וחמש מאות חיילים המוגדרים כחרדים לעניין זה. ברובם המוחלט נושרי ישיבות קטנות שכבר מזמן אינם חרדים, או יוצאי מסגרות מקצועיות חרדיות למחצה שנועדו למי שנפשם ושכלם לא בנויים להתמודדות יום יומית עם הוויות אביי ורבא. איך בכל זאת מגדירים אותם כחרדים למרות שהם עצמם לא מגדירים כך את עצמם? כאן צריך להרים את הכובע בפני ה"ה מאיר פרוש ואריאל אטיאס שהצליחו להשחיל לחוק של ועדת שקד את הסעיף המגדיר כחרדי לעניין הגיוס כל מי שבילה כמה שבועות במסגרת ישיבה קטנה עד שהחליט לנשור. סיבה נוספת: הלחץ הכלכלי הגורם למספר אברכים לצאת לשירות במסגרת השח"ר החרדי. ההנחה היא שהגידול הכמותי של הציבור החרדי בכל שנה יביא בהתאם גם לגידול במספר הנושרים מצד אחד ולאברכים קשי היום הרוצים להתגייס ובכך ינצל המגזר כולו.

עם התקווה הזאת היה כיף ללכת ולישון בשקט אבל שוב צורם באוזן זמזומו של בג"ץ כמו היתוש באוזנו של טיטוס. מה פתאום שבג"ץ יסכים לקומבינה הזאת של התאמת המכסות לגיוס בהתאם למספר המתגייסים בפועל מתוך הציבור החרדי? מי שחושב כך אין זאת אלא שעיסוקו באוהלה של תורה מנע ממנו לקרוא, אפילו ברפרוף בעלמא, את אלפי הדפים של פסיקות הבג"ץ בנושא בני הישיבות שנכתבו מאז שנת תשנ"ח.

אמת ויציב, אומר לנו אחד הח"כים החרדים שהיה מעורב בניסוח ההסכם. מול בג"ץ באמת אין מה לעשות. מה שנותר לנו זה לשחק איתו בחתול ועכבר. אנחנו נחוקק חוקים, הוא יפסול אותם לאחר תהליך ממושך של כמה שנים (לא פשוט כל כך לפסול חוק כנסת. קל יותר לפסול החלטת ממשלה), ובנתיים אנחנו מרוויחים זמן וממשיכים לחיות.

ויש לו אף משל נאה לעניין זה. הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים. מצד אחד אי אפשר לתת להם מדינה. מצד שני בלי מדינה יום אחד יהיו סנקציות עולמיות שיהפכו את מדינת ישראל לדרום אפריקה של עידן האפרטהייד. אז מה עושים? משחקים בנדמה לי. יושבים למו"מ שאין בו כלום. מצהירים פורמלית על שתי מדינות לשני עמים ובפועל לא עושים כלום. יום אחד זה יתפוצץ אבל עד יש לקוות שיגיע משיח צדקינו וגר זאב עם כבש וחרדי עם חילוני ופלשתינאי בשלום ירבצון.

אבל כל המשלים הנחמדים האלה צריכים לעמוד במבחן המציאות ובפרק זמן קצר להפליא. בהסכם הקואליציוני נאמר כי בתוך חמשה חודשים יציע צוות של משרד הבטחון הצעת חוק ברוח הדברים הנאים של ראש הממשלה ושר הבטחון. ומה יקרה אם אביגדור ליברמן לא יסכים לנוסח החוק כפי שלא הסכים לאף נוסח של חוק שהוצע בעבר. הרי בסרט הזה כבר היינו שלוש שנים רצופות. בשנה האחרונה של ממשלת נתניהו השניה ובשנתיים של הממשלה הקודמת בה חזר נתניהו והבטיח שלא יהיו סנקציות פליליות אך לא עמד בפני הסירוב של בג"ץ והלחץ של דעת הקהל. איפוא יש בהסכם הזה ערבות כל שהיא שזה לא מה שהולך לקרות כעת. כלום מישהו החתים את ליברמן על התחייבות לתמוך בכל נוסח חדש שיביא שר הבטחון. התשובה: לא.

ומה יקרה אם הצוות של משרד הבטחון, שיכלול גם יועצים משפטיים ממשרדים שונים, כולל היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו, לא יצליח להגיע לנוסח מוסכם תוך חמשה חודשים. כלל אצבע בהסכמים קואליציוניים אומר שועדות זה דרך לקבור נושאים ותאריכים של מסקנות ועדות הם המלצות בלבד. חמישה חודשים הופכים בקלות לעשרה ועשרה לחמשה עשר והרשות נתונה לכל מועד אחר.

וכאן רשמנו מפיו של גורם בכיר ביותר ביהדות התורה את ההתחייבות הרשמית הבאה: לא במקרה קבענו חמשה חודשים להגשת החוק. בגרסאות קודמות של ההסכם נאמר שלושה חודשים. המטרה היא להצמיד את חוק התקציב הראשון של הכנסת לחוק הגיוס החדש. תחילה דובר שחוק התקציב יעבור תוך שלושה חודשים. אחרי שהוסכם שהתקציב יעבור בעוד חמשה חודשים שינינו גם את מועד הגשת חוק הגיוס.

ריד הר ליפס של הגורם הבכיר: אני מצהיר בזאת שלא נתן לשחק איתנו. חוק התקציב לא יעבור בכנסת בלי חוק הגיוס החדש. אם אביגדור ליברמן רוצה להיות שר חוץ רק חמישה חודשים עד שהממשלה נופלת הוא מוזמן להתנגד לחוק החדש. לא ניתן שישחקו איתנו כמו בקדנציה הקודמת.

רשמנו. הקלטנו. נפגש בעוד חמישה חודשים ממועד חתימת הסכם זה. שימו לב לתאריך: י' תשרי, יום הכיפורים תשע"ו. ובלי התרת נדרים בבקשה.