"ההוא דאמר להו דיקלא לברת, אזול יתמי פלוג לנכסי... אמר ליה אביי... מאי תקנתייהו? ליתבו לה דיקלא, וליהדרו וליפלגו מרישא".

כתב בתוספות הרא"ש: "ליהדרו ולפלגו מרישא. אי לא בעי חד למיסב דמי (מתחלת) דיקלי".

וקשה, מה בכך שיסכים אחד מהם ליתן דמי דקל, והלא יכולים האחרים לערער על כל החלוקה, כמו שפסקו במסכת בבא בתרא דף קז ע"א:
"איתמר: אחין שחלקו, ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן - רב אמר: בטלה מחלוקת (רשב"ם: אותה חלוקה בטלה וחוזרין וחולקין בשוה מן הנשאר), ושמואל אמר: ויתר, ורב אסי אמר: נוטל רביע בקרקע ורביע במעות... אמר רב פפא, הלכתא בכל הני שמעתתא: מקמצין (רשב"ם: שיקמיץ מחלקו ויתן לזה חצי השדה). אמימר אמר: בטלה מחלוקת. והלכתא: בטלה מחלוקת".