http://mame.kikar.co.il/100317.html
'כנס שידוכים' חייב להתנהל ברוח חרדית אותנטית
תרצה אסתרזוןי"ד בסיון תשעה 16:43 01.06.15
מארגני כנס השידוכים כיבדו את המסורת החרדית והושיבו את הנשים מאחור. אז למה שהן ירצו להישאר בכנס? כי כדי לשנות מבפנים, צריך להיות שייך לפנים כנס שידוכים ברוח חרדית אותנטית (צילום: shutterstock)
גילוי נאות: לא הייתי בכנס השידוכים של 'אגודה אחת'. הייתי בהרצאה מרתקת על זוגיות בפורום אחר בכלל. אבל משהחלו התמונות לזרום, הופתעתי. בתמונות נראו גברים. רק במבט שני ראיתי שהגיעו נשים, רק הן ישבו מאחור. בהכירי את האולם הנחתי שהן לא ממש שומעות שם בסוף.
ואכן, הן אישרו, לא שומעים. משום מה סברתי שתהיה ישיבה נפרדת, גברים בצד אחד ונשים בשני. כי כך הגיוני יותר לקיים שיח שבו גם נשים תשמענה את קולן. כלומר, הנושא הוא רווקות, נושא שאמור לעניין את הנשים והגברים כאחד, לא?
אך אז החליטו המארגנים לכבד את המסורת שהשתרשה במאת השנים האחרונות ולהושיב את הנשים מאחור. ברוח אותה מסורת חרדית, הושמטו שמות הנשים שישבו בפאנל, והושמט שמה של יעל סילמן שהרצתה. למה? ברור מאוד למה. היה חשוב למארגנים ולמשתתפים להיות נטועים עמוק במיינסטרים שלנו, החרדי . וכדי להיות שם עליך להיות משוייך, כולל ניואנסים קטנים.
כדי לשנות מבפנים, עליך להיות שייך לפנים הזה. לקבל באהבה גם כללים נוקשים, ואפילו שגיונות. גם מנהגים מקובלים, וגם את כללי הטקס. רק אחרי שאתה מקבל את כל החבילה תוכל להחליט מה ממנה נחוץ וקיים, ומה ניתן אולי לשנות. מה מחזיק אותנו כחברה יראת ה' ומה מפריע לנו להיות חרדים לדבר ה'.
אז נכון, שוב הנשים שילמו את המחיר. נכון, זכותי לחוש נפגעת ואף לתהות מה לי ולכנס שבו מושיבים אותי בסוף ומקשים עלי להיות חלק מהשיח. נכון, שדכניות ומשודכות צריכות להיות במרכז השיח הזה. בדיוק כמו השדכנים והמשודכים שצריך לשדך.
כדי לשנות - נשב מאחור
עדיין קצת אווילי בעיני לנהל כנס שידוכים שרואים בו רק חצי מהקהל. אבל בכל זאת, אם ברצוננו לחזור לשורשים היהודיים שלנו, בהם השדכנית יושבת עם שני זוגות הורים בהרכב מלא סביב שולחן אחד, אנו זקוקים לאורך רוח.
היה כנס ברוח חרדית אותנטית, ודיברה בו אשה חכמה והיה פאנל וניתן בו לנשים מקום על הבמה. לא, אין זו רוח חדשנית ולא היה זה כנס לחרדים חדשים או מודרנים או כל הגדרה צרה אחרת. אם אנו רוצים להשתחרר מההגדרות המקטינות האלו עלינו לאפשר לכולם מקום.
אין זה בעיני מתריס לכתוב את שמה של אשה בהזמנה לכנס. כידוע, הנוהג הזה לכתוב שמות נשים מופיע בתורה הקדושה. אין זו פריצת גדר לשבת בשני צידי האולם ולנהל שיח. אבל אנו נמצאים בחברה בה הוטל טאבו על הדברים האלו. ואם נוציא את עצמנו משם היאך נוכל להחזיר דברים לקדמותם?
אז לא, לא אומר "חכו בסבלנות, רומא לא נבנתה ביום אחד". רומא נבנתה מזמן. אני אומרת, שדברים היקרים לנו מתקנים בסבלנות. בשיקול דעת. לאט ובסבלנות. ואם החברה החרדית שלנו יקרה לליבנו עלינו לנהוג באורך רוח ולכבד את הכללים. גם אם הם מקובעים, גם אם אין להם צידוק, וגם אם צריך לשבת מאחור. רק ככה, כשאנו חלק מלא ונושא בעול החברה, אולי נביא לחברה יהודית שורשית, ושמות נשים יופיעו בהזמנה הבאה
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
צל"ש
