לפעמים החילונים מנסים להשתמש בכל מיני מושגים דתיים בלי שהם באמת מבינים את המשמעות שלהם.

למשל, כשהם רוצים לשכנע דתי בחשיבותו של מעשה מסויים, הם יודעים שצריך להגיד שזה פקוח נפש. אם תשאל אותם מה זה פקוח נפש, הם יגידו שפקוח נפש זה דבר נורא נורא חשוב. זה כמובן שטויות. ההגדרה של פקוח נפש היא חד-משמעית: פקוח נפש הוא כל דבר שאם תדחה אותו למוצאי שבת מישהו עלול למות כתוצאה מכך. אם אין חשש שמישהו ימות – זה לא פקוח נפש. אבל לך תסביר את זה לחילוני.

דוגמא שנתקלתי בה בשבוע האחרון: עבודת אלילים. החילונים נורא אוהבים להאשים דתיים בעבודת אלילים. זה נראה להם טיעון מנצח. אבל למעשה, ההגדרה של עבודת אלילים היא מאד פשוטה: אם אתה עושה פעולה דתית כלשהי לשם ה', זו לא עבודת אלילים. אם אתה עושה את זה לשם אל אחר – זו עבודת אלילים. אליל הוא אל אחר שאינו ה'. ההגדרה היא פשוטה מאד.

כאשר אתה עובד את ה' בדרך כלשהי, זו אינה עבודת אלילים. לא תמיד זה תקין הלכתית. למשל: מי שמקריב קרבן לשם ה' מחוץ למקדש – זה ממש לא תקין הלכתית. זה אחד האיסורים החמורים שבתורה. אבל זו לא עבודת אלילים.

מצד שני: מי שעומד ומתפלל, רק עומד ומתפלל ולא שום דבר אחר, אבל לא לה' אלא לאל אחר – זוהי עבודת אלילים.

החילונים מתקשים להבין את זה משתי סבות: א. לפי תפישת עולמם אין הבדל בין ה' לבין האלילים. ב. לפי תפישת עולמם אין משמעות לאמת האובייקטיבית האמיתית, אלא לתחושה הסובייקטיבית של האדם. וכל עוד מבחינה סובייקטיבית שני האנשים עושים מעשים זהים – החילוני לא מוצא את ההבדל. מבחינת החילונים כל אדם חי בסרט שלו, ושם הוא צריך להמשיך לחיות ללא הפרעה.

ואולי זה גופו המסר החשוב של התורה, ולכן היא מתעקשת על ביעור האלילים: יש אמת אובייקטיבית. השאלה היא לא מה התחושה הסובייקטיבית של האדם, אלא מה האמת. אם אתה עובד את מי שבאמת ברא את העולם ושולט בו – יפה מאד. לשם כך נבראת. אם אתה חי בסרט ועובד אליל דמיוני – אוי ואבוי לך.

כאשר יש מחלוקת בין שני אנשים – לפחות אחד מהם טועה. וכיון שדעתו היא טעות – אין טעם להתיחס אליה. יש אמת אחת, והיא מה שחשוב.

אבל גם אם תסביר את זה לחילונים – יועיל כמו כר"ל. מה זה מעניין אותם? כשהוא רואה שיש מי שרוצה לקיים את התורה כלשונה הוא מיד ישלוף: "עבודת אלילים", ומבחינתו הוא ניצח.

ויש לחילוני עוד קלף מנצח: "קראיות". אם אתה רוצה לעשות מה שכתוב בתורה, אתה קראי. לא משנה שתתמוך את דבריך בצטוטים לאין סוף הן מהתורה שבכתב והן מהתורה שבע"פ. מבחינת החילוני, את התורה אתה צריך לפרש ע"פ האידאולוגיה שלו. אחרת אתה קראי.

כי אחרת, מיד הוא ישלוף: "ומה עם עין תחת עין"? ובכן: יש הרבה פירושים בשאלה כיצד למדו חז"ל מתוך הפסוקים שעין תחת עין הוא ממון (גם אני כתבתי על כך), אבל כל הפירושים מסבירים כיצד זה עולה מתוך הפסוקים. אין אפילו מפרש אחד שאומר שהצווי "לא נראה" לחכמים ולכן הם שינו אותו, כדי להתאים את התורה למה שבא להם או לקפריזות של הדור שלהם.

חילונים יקרים, תורה שבע"פ אין פירושה שאנחנו עושים מה שבא לנו. ממש לא. תורה שבע"פ היא פירוש לתורה שבכתב, וגם בה יש הרבה הלכות.

ההלכה שצריך לבנות את המקדש ולהוריש את הגוים מהארץ וכו', כתובה גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבע"פ. יתר על כן, תרצו או לא תרצו, המסורת השואפת לקיים את המצוות האלה היא זו שהניעה את המהפכה הציונית. (כן, אני יודע שאלה שהניעו אותה האמינו שהם פועלים משיקולים מנוגדים. זה לא משנה. אלמלא התשוקה של העם לשוב לארץ הם לא היו מצליחים). בקצור: לא כל מי שלא עושה מה שמוצא חן בעיני האיש המערבי, שנוהג לפי האפנה התרבותית (החולפת וקצרת הזמן) של היום, הוא קראי ועובד אלילים. עובד אלילים הוא מי שעובד אל אחר חוץ מהקב"ה, וקראי הוא מי שלא מתייחס למה שכתוב במשנה, בגמ', ברמב"ם, בשו"ע וכו'. בכל הנ"ל כתוב שצריך לבער עבודה זרה ולבנות את המקדש.