עימות על התאריך: 'העיתון 'יתד נאמן', מציין 30 שנה להיווסדו • 'הפלס' טוען: "אנו ה'יתד' המקורי"

אבברמי פרלשטיין 21:49 11/07/2015

פולמוס חריג ביום שישי בין שני היומונים הליטאים, על ניכוס 27 שנות קיומו של 'יתד' בתקופת ההנהלה הישנה, בטרם נחלק הציבור הליטאי לשתי מחנות.

לפני שלושים שנה בדיוק, ביום כ"ג בתמוז תשמ"ה, נוסד העתון הליטאי "יתד נאמן". בחודש סיון לפני שלש שנים התחולל המהפך שבו הודחו בכירים בוועדה הרוחנית ובמערכת העיתון ובהם העורך הראשי הוותיק נתי גרוסמן ומונתה הנהלה חדשה, בברכת הגראי"ל שטיינמן.

המהפך חולל סערה בציבור הליטאי וכמה שבועות לאחר מכן נוסד העיתון הפלס, שאליו הצטרפו המנויים מנאמני הגר"ש אויערבך וכן מקרב מי שמגדירים עצמם כ"נאמני דרכו של הרב שך".

מייסדי העיתון החדש בחרו להקימו בתאריך סמלי, כ"ג בתמוז תשע"ב, ביום השנה להקמתו של יתד נאמן, 27 שנים קודם לכן. העיתוי נועד, כנראה, לבטא את עמדתם המוצהרת כי הם ממשיכים את יתד נאמן המקורי.

התאריכים החופפים מביאים את שני היומונים לציין ביום שישי חגיגות "יום הולדת". יתד נאמן יוצא בעמודו הראשון בכותרת "30 שנה ליתד נאמן", ובמאמר מערכת שמציג את המדיניות שמנחה את דרכו של העיתון בתקופה זו, קודם בהכוונת הגראמ"מ שך והגרי"ש אלישיב זצ"ל וכיום בהנהגתם של הגראי"ל שטינמן והגר"ח קניבסקי. במקביל גם עיתון הפלס חוגג את יום הולדתו, אך הוא אינו מסתפק בציון מלאת שלש שנים להופעתו, וטוען כי יש לשמוח על 30 שנה לקיומו, שכן, לטענתו, דווקא הפלס מבטא את רוחו של יתד המקורי, מכיוון שההנהלה הישנה שהודחה מיתד פועלת כיום במערכת הפלס.

במאמר הנושא את הכותרת הפרובוקטיבית "שלושים שנה רצופות של עמידה על המשמר" כותב הרב ח.א. לפידות: "אלה שהכירו את הרוח הפנימית, את ייעודו ונשמת אפו של 'יתד נאמן' – שרבינו הגדול מרן האבי עזרי זצוק"ל יסדו בדם לבו – כמו גם את הנפשות הפועלות שניווטו את דרכו של 'יתד נאמן' במשך כ-27 שנים. כל מי שמתבונן נכוחה על העבר וההווה, מגיע למסקנה המתבקשת, כי דרכו הסלולה של 'יתד נאמן' המקורי, נמשכת היום ע"י 'הפלס'".

העיתון מצביע על העובדה שחברי ועדת הרבנים הגרב"ש דויטש והגר"צ פרידמן כמו גם העורך נתי גרוסמן, נמצאים כיום בעתון החדש. "איש אינו יכול לחלוק על העובדות הברורות ולא יוכל לשנות למפרע את ההסטוריה. מי שכיהנו כראשי הועדה הרוחנית של 'יתד נאמן', הגאונים הגדולים שליט"א, שעליהם סמכו ידיהם הגראמ"מ שך זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל בכל ענייני הציבור והתוויית השקפת עולמו של עולם התורה, הם אשר מנווטים היום את ספינת 'הפלס'. גם עריכת בטאון עולם התורה מופקדת בידי שלוחא דרבנן ששמו נקשר כל אותן השנים בקשר בל יינתק עם שמו של 'יתד נאמן', כמי שעיצב ע"פ הנחיית רבותינו את תבניתו האידיאולוגית של העיתון והביאו למעמדו הערכי הייחודי בו היה עד לפני שלש שנים".

הפלס מציין, שמי שמכוון את דרכו העיתון, הגר"ש אויערבך, מופקד כיום על שימור הקו השקפתי של יתד המקורי, זאת כמי שהגראמ"מ שך זצ"ל "סמך ידיו עליו כבר לפני שנים רבות, ויצא מגדרו כשהוא מתבטא עליו בהתפעמות בביטויים נדירים, לא רק לגבי תעצומות רוחו בידיעת כל מכמני התורה לאורכה ולעומקה, אלא גם בהעריכו את רוחב דעתו בכל ענין וענין"

העיתון מביא שתי התבטאויות של הגראמ"מ שך אודות הגר"ש אויערבאך, "עליו כתב את הביטוי המחייב ורב המשמעות: 'אין להרהר אחר דבריו'" (במכתבו לספר "הליכות יצחק"), ובנוסף מציין הכותב כי בידיו עדות מתועדת מפי הגאון רבי אפרים צמל, שכיהן כמזכיר מועצגה"ת עם ייסודה, לפיה הגרא"מ שך הוסיף ואמר עליו בשעתו כי "פיו כפי וידו כידי".

הפלס מוסיף, כי גם ציבור בני התורה הרואים בעתון "הפלס" את כלי הביטוי שלהם, מהווים את הציבור שנחשב כל השנים עצם הלוז בכינונו של יתד נאמן. "שינוי השם מהווה אפוא רק ענין חיצוני גרידא, שאינו נוגע למהות הפנימית. 'הפלס' מציין היום, כ"ג בתמוז, שלושים שנה של עמידה על המשמר והחדרת השקפה תורתית בהירה. יש כאן רק 'שינוי השם' ולא 'שינוי מעשה'. אותם השלוחים שעשו זאת 27 שנים תחת הלוגו 'יתד נאמן', עושים זאת בשלש השנים האחרונות במסגרת 'הפלס', במהלך של המשכיות ברורה, לאורם של מרנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א".
כאן משגר העיתון עקיצה וכותב, כי "באותה מידה 'יתד נאמן' במתכונתו החדשה, יכול לציין בקיץ זה מלאת שלש שנים להיווסדו".

כותב המאמר בהפלס מאתגר את מערכת יתד שהודיעה על כוונתה לציין אירועי 30 שנה לעיתון, והוא תוהה בקול: "כיצד עושים דבר והיפוכו בחדא מחתא: מצד אחד מנסים להתהדר בהישגים לא להם, בכל המעמד הרעיוני והציבורי שרכש 'יתד נאמן' המקורי ב-27 שנותיו, בזכות אלה שעמדו בראשו בשליחות מרנן זצוק"ל, ומצד שני לתקוף בחמת זעם את כל הקו של העתון למפרע, כאילו שקר נחלו אבותינו עד אשר בקיץ תשע"ב זרח אור חדש על מערכת העתון".

במאמר ארוך ומנומק המשתרע על פני שלושה עמודים מחליט הפלס "להסיר את הכפפות" ומתייחס לראשונה למהפך שהתחולל ביתד. לדבריו, הרצף של אירועי שנת תשע"ב, בה התחוללה ההשתלטות מבפנים על יתד, מעניק נקודת מבט על האירועים הסוערים שבסופו של דבר הביאו להקמת הפלס.

בענין אירועי כיבוש העיתון והדחת ההנהלה הוותיקה, כותב הפלס: "לא נרחיב את הדיבור על מה שאירע אז בחודש סיוון תשע"ב. די אם נצטט בקצרה יהודים באים בימים שאמרו בשעתו, כי לא זכור מאורע דומה בתולדות הציבוריות החרדית, ואף קשה להצביע על אירוע מקביל שהתחולל בצורה כזו אי פעם בקורותיהם של מוסדות ציבוריים או קהילתיים מחוץ לעולמה של תורה. לא נעסוק אפוא במשמעות הפנימית של המאורע וננקוט בענין זה בפלך השתיקה, ורק נרחיק ונצביע על הביטויים החיצוניים של אותו מאורע, מה שיסביר שבעתיים את הנחיצות הגדולה שנוצרה אז לדאוג מיידית להבטחת ההמשכיות של המפעל של רבותינו זצוק"ל".

לטענתו, באותה שנה הגיע לשיאו המאבק בעניין "חובת ההתבדלות של הציבור החרדי", כפי שנכתב במכתבו של הגרי"ש אלישיב בחורף תשע"ב. במקביל, הסדר תורתו אומנותו בוטל בהוראת הבג"ץ ותקופת חוסר הוודאות הולידה "מיתווים שונים ומשונים של ויתורים ופשרות". הפלס מציין גם את המלחמה האגרסיבית שניהל יתד נגד השבועונים החרדיים בכלל ומשפחה בפרט, כחומר גלם שהניב תגובות סיפוק של הגורמים הנוגעים בדבר.

כך מצוטט אחד האישים שמעודד יוזמות מהפכניות בציבור החרדי ודוגל בשיח פתוח עם הציבור החילוני, כמי שהתבטא לאחר המהפך ביתד, כי הפילוג הליטאי ממלא אותו תקוות לקראת היוזמות העתידיות שיוביל. "הדבר הטוב ביותר שקורה לנו כעת, הוא הסרת החרב מעל ראשינו, החרב שהניפו הרב אוירבך ואנשיו".

העיתון מצביע על ציטוט נוסף שהופיע בעתון דתי-לאומי: "מה שקורה בציבור החרדי הליטאי במקומותינו, אינו פחות ממהפכה. מחלוקת המיליטנטים-מתונים, הוכרעה במהלך חד, בהסתערות פתע, מגוּבּה בטובי המשפטנים, בסיוע אגפי של כוחות נוספים: 'חרדים חדשים' מחוגי 'לובשי החולצות התכולות', אנשי הסיעות המקומיות החרדיות טו"ב בערים החרדיות, ואחרים... המתונים ניצחו והקנאים הלכו הביתה. ומאז כבר ניכרים בעיתון אותות המהפך. המיליטנטיות נעלמה... צה"ל חדל להיות מוקצה מחמת מיאוס... הפנים הזועפות, האלימות והקנאיות, הפכו פנים מאירות".

לסיום מסכם הפלס: "איננו מעוניינים במאבקים פנימיים, ואין פנינו מיועדות למתיחויות מיותרות ולעימותים שנכפים עלינו בשל הניסיון התמוה והמהלכים ההזויים שנועדו למנוע מציבור חשוב של רבנן ותלמידיהון את זכותו האלמנטרית לצעוד ע"פ דעת רבותיו. חפצים אנו בשלום ואחוה בין כל יראי ד', למרות חילוקי דעות כאלה ואחרים, כשכל אחד צועד ע"פ רבותיו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. כאשר תחלחל ההכרה הזו לכלל הציבור, וכאשר ייאמר הרף לכל מחרחרי ריב מן השוליים – נזכה לראות כי 'האמת והשלום אהבו' בב"א".