מיהו רב?
אנשים נוטים לבלבל בין חמשה, ואולי שבעה סוגים שונים של אנשים החוסים תחת התואר: "רב". לעיתים, הקשר ביניהם הוא כמו הקשר בין מדען חלל לאנאלפבית.
למשל, בציבור החרדי רגילים לכנות כל לומד תורה או נושא תפקיד בעל השפעה בשם 'הרב'. זה לא אומר שהוא באמת רב. זאת בסך הכל אינפלציה של תארים. מה שגורם, בתורו, כשיש רב אמיתי לא מספיק לכנות אותו 'הרב', אלא יש לכנותו 'הרב הגאון', וכו'. בקיצור, התארים לא אומרים כלום. כל מקרה לגופו.
אציין גם, שבשום מקרה התואר האמיתי 'רב' אינו תלוי בכמות החסידים, ב'מופתים' למיניהם או בכריזמה אישית. ההגדרות ל'רב' הן מאוד-מאוד מדוייקות.
אז מיהו כן רב?
ובכן, בהלכה יש שני רק צורות של המושג רב. האחת נקראת חכם – או תלמיד חכם, והשני היא רב. ההבדל המעשי ביניהם, במילה אחת, שחכם הוא תואר אובייקטיבי – ורב הוא תואר סובייקטיבי. להלן ההסבר.

1. תלמיד חכם – אוטוריטה הלכתית
חכם, או תלמיד חכם – הוא אוטוריטה וסמכות הלכתית. זאת אומרת: לאחר שעמד החכם בתנאים המקדימים, הכוללים ידע כללי בתורה הקדושה, התמחות מלאה בתחום מסויים של ההלכה וכן הסמכה בפועל מאוטוריטה הלכתית קודמת, אז הוא מורשה לקבוע מהי דעת התורה בתחום ההלכתי שהוא בקי בו.
אמחיש בדוגמא מתחום הרפואה: פרופסור לא יכול להיות פרופסור, לפני שעבר את כל מבחני ההסמכה. המבחנים כוללים ידע רפואי כללי והתמחות ספציפית. גם אז עליו לקבל את ההסמכה בפועל.
חכם, או תלמיד חכם, הוא הסמכות הגבוהה ביותר ביהדות. אין לבזותו או לזלזל בו בשום צורה, ונאמרו דברים חמורים מאד על מי שפוגע בכבודו של תלמיד חכם. "כי דבר ה' בזה, הכרת תכרת הנפש ההיא" – זה המבזה את החכמים. "מבזה תלמיד חכם חייב נידוי". ועוד.
האם ניתן לחלוק – עניינית - על תלמיד חכם? ובכן, להבדיל, האם מותר לחלוק על פרופסור? ברור שניתן לחלוק על סמכות כלשהי, אך צריך להתמצא בתחום הנידון לפחות כמו הסמכות. אדם מהרחוב שלא למד רפואה, ואשר יחלוק על פרופסור בתחום התמחותו הרפואי, אינו אלא שוטה. כך גם אדם מהרחוב שיחלוק על תלמיד חכם בתחום הלכתי, אינו אלא שוטה; החכם קובע את דעת התורה, מכוחה הוא דובר, ועל החולק להתמצא בתחום ההלכתי לפחות כמו החכם, דבר נדיר ביותר.
לעתים ישנם מחלוקות הלכתיות בין תלמידי חכמים, וזה נורמלי. גם בין פרופסורים ישנם חילוקי דעות. קורה.
ערך מורחב: גדול הדור
גדול הדור פירושו האוטוריטה ההלכתית העליונה. עצם קיומו של מעמד זה שנוי במחלוקת: יש הסוברים שדעתו של גדול הדור קובעת ומחייבת את ההלכה לדור כולו, ויש הסוברים שרק לסנהדרין היה מעמד כזה, וכיום שאין סנהדרין, כל חכם רשאי לפרש כפי שקיבל מרבותיו. נקודה זו, יחד עם מספר נקודות נוספות השנויות במחלוקת, עומדות כיום בבסיס המחלוקת על הנהגת הציבור החרדי.
וכעת לאקטואליה: רוב הרבנים שהוזכרו לאחרונה בהקשר לפרשיות הציבוריות השונות, אינם עונים להגדרה העליונה של תלמיד חכם. ככל הידוע לי, הם לא התמחו בתחום הלכתי מסויים, רובם לא קיבלו הסמכה כלשהי, ולחלקם אף אין ידע תורני כללי ברמה בסיסית. (וכשאני אומר בסיסית, אני מדבר על בקיאות סבירה בש"ס ובהלכה – ששואלים אותו בכל מקום). ולכן, רבנים אלו אינם עונים להגדרת 'תלמיד חכם' – אלא להגדרה הבאה של 'רב'.

2. רב – מי שלימד אותי תורה
'רב' בהלכה פירושו: מישהו שאני לומד ממנו תורה.
זאת התייחסות סובייקטיבית, כלומר: אם אני למדתי אלף-בי"ת ממלמד התינוקות בבית הספר, הוא הרב שלי. אך לא הרב שלך. אני חייב בכבודו, ואתה, ככל הנראה – לא (אלא אם הוא תלמיד חכם).
וזה נכון לגבי כל רב שאיננו תלמיד חכם. אם מישהו מלמד אותך תורה, או הינו דוגמא רוחנית בשבילך, אך אינו תלמיד חכם כהגדרתו - הוא הרב שלך, ואתה חייב לכבדו. אחרים אינם חייבים בכבודו.
תנאי חובה: על הרב להיות צדיק. וזה אומר, שיקיים את כל מצוות התורה לפרטיהן. אם יש רב שאינו שומר את המצוות, או מתחמק מהן בתירוצים שונים – מצא לך רב אחר. "אם דומה הרב למלאך ה' –יבקשו תורה מפיהו, ואם לא, אל יבקשו תורה מפיהו".
ויותר מכך: אם נתגלה הרב בקלקלתו, אין לכבדו. הקלקלה מגלה שאיננו ראוי לתואר. "במקום שיש חילול ה' – אין חולקים כבוד לרב". בשונה מתלמיד חכם, שלמרות שאין להתעלם מהמציאות, יש להניח כי מדובר במעידה חד פעמית, "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה- אל תהרהר אחריו ביום, שכבר עשה תשובה", ולנסות להמעיט את קלונו.
אסכם את ההבדלים היסודיים בין תלמיד חכם לרב. א. תלמיד חכם הוא אוטוריטה הלכתית, וצריך לעמוד במבחני הסמכה הכוללים ידע עצום וסמיכה מעשית, ואילו רב הוא מונח סובייקטיבי המתייחס למישהו שקיבלתי ממנו תורה. ב. כולם חייבים לכבד תלמיד חכם, ואילו רב, רק תלמידיו חייבים לכבדו. ג. אם נתפס בקלקלתו, אזי בתלמיד חכם יש להניח שמדובר במעידה חד פעמית, ואילו רב שאיננו תלמיד חכם - איבד את תוארו.
במבט אקטואלי: כאמור מעלה, רוב הרבנים שהוזכרו לאחרונה בהקשר לפרשיות הציבוריות השונות, אינם תלמידי חכמים, לא הוסמכו מעולם ואף אינם בעלי ידע תורני מספק. הם רבנים רק מפני שתלמידיהם מצאו לנכון ללמוד תורה מפיהם. ועל כן, כל עוד הם בכשרותם – תלמידיהם חייבים בכבודם, ואנשים אחרים לא. אך אם נתגלה שעברו על עבירה – צריך להתייחס אליהם מחדש. (בהערת אגב אציין, במלוא הכבוד לבני דת החוק, שעבירה על החוק לא תמיד נחשבת לעבירה על ההלכה. אלו שתי מערכות נפרדות, לעתים חופפות ולעתים מתנגשות).
ערך מורחב: אדמו"ר
האדמו"ר יכול להיות אחד משלושה: רב, צדיק, מנהיג פוליטי.
לרוב, האדמו"ר הינו דמות רוחנית, שהתלמידים מקבלים ממנו השפעה רוחנית. על פניו הוא עונה לתואר 'רב', כלפי תלמידיו שלומדים ממנו תורה.
אולם בחסידות ישנו מושג נוסף, של 'צדיק', כלומר: אדם השקוע בעבודת ה' מעומק לבו, ושההשפעה הרוחנית מהעולמות העליונים עוברת לעולם דרכו. כדי להוכיח את רמת הצדקות, לעתים נעשה שימוש על ידי התלמידים בתיעוד 'מופתים' שונים שהופיעו סביב הצדיק. ישנם אדמורי"ם העונים גם לתואר זה.
ולעתים, האדמו"ר אינו אלא מנהיג פוליטי, כמו בערך הבא.

3. רבנים שאינם רבנים
עד כאן הרבנים בהלכה. ומכאן – ל'רבנים' שאין בינם לבין הרבנות ולא כלום:
רב- מנהיג עדה. לעתים עדה מסויימת בוחרת בדמות כלשהי לעמוד בראשה, לפי בחירה או מתוך כריזמה. זהו תפקיד פוליטי. היא יכולה לכנות אותו רב, מנהיג, או כל תואר נכבד אחר. אין בכך כל משמעות. המודד היחיד ל'רב' הוא המוזכר מעלה.
רב- תואר כבוד. אצל החרדים מכבדים בתואר רב כל מי שלומד תורה. אין בכך משמעות אמיתית.
רב – פרסומת. ישנם אנשים שהדביקו את התואר רב לשמם כדי להתפרנס ממנו או כדי להתכבד בו. לא היה כל צורך להתייחס אליהם, הבעיה שאנשים נופלים בפח.

תקציר
רוצים תקציר? הנה.
רוצים לדעת אם מישהו רב? שאלו את השאלה הבאה:
האם הוא בקי בש"ס ובהלכה, וקיבל סמיכה? אם כן – כולם חייבים בכבודו. אם לא – עברו לשאלה הבאה.
האם הוא לימד אתכם תורה? אם כן – אתם בלבד, כתלמידיו, חייבים בכבודו. כל זאת במידה והוא שומר מצוות.
אם התשובה לשתי השאלות שלילית – תתייחסו אליו כאדם רגיל. זה לא רב. זה משהו אחר.