הציבור מקבל בשנים האחרונות מנת יתר של מחקרים וחוות דעת המתריעים מפני ההשלכות החמורות שצפויות לכלכלת ישראל, אם שיעור התעסוקה ופריון העבודה בקרב החרדים והערבים ימשיכו להיות נמוכים יחסית. ואולם רבות מההנחות שעומדות בבסיסן של התחזיות השחורות הן שגויות ומזיקות.

חלק ניכר מההערכות גרמו לחוקרים להסיק כי תעסוקת החרדים והערבים תגדל רק במעט בעשור הקרוב, בעוד שבפועל אמורה היתה להתקבל תחזית הפוכה בתכלית, בהתבסס על הישגי התעסוקה של שתי האוכלוסיות הללו מתחילת שנות ה-2000.

שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים גדל באופן דרמטי בעשור האחרון מ-30% ל-50%, ובקרב חרדיות עלה השיעור מ-50% ל-70%. גידול כה מרשים סותר את ההנחה ששיעורים אלה יעלו בקצב אטי. סביר יותר להעריך כי התעסוקה של הגברים החרדים תמשיך לגדול בקצב מהיר, ותגיע לטווח של 60%–65%, ואילו החרדיות כמעט יסגרו את פערי התעסוקה בינן לבין החילוניות. זאת, רק אם הממשלה תמשיך ליטול אחריות על הנעשה בשוק העבודה ותגביר את תמיכתה במגמות התעסוקה החיוביות שהחלו באוכלוסיות הללו בעשור האחרון.

לגבי נשים ערביות, ההערכה הסבירה יותר היא ששיעור התעסוקה שלהן יעלה, בעיקר בשל המשך העלייה של הלומדות באקדמיה, ששיעור תעסוקתן הוא 70% ויותר. בנוסף, הואצו התהליכים הדמוגרפיים שמוציאים נשים ערביות מבוגרות וחסרות השכלה מכוח העבודה, ששיעור התעסוקה שלהן הוא 25%.

נראה כי הערכות התעסוקה השגויות לעשורים הבאים גורמות למיקוד שגוי של ההמלצות לפעולה. ההתמקדות היתרה בהגברת התעסוקה, תוך מתן דגש לפתרון חסמי ההיצע של שתי האוכלוסיות, היתה נכונה לעשור הקודם. כיום נכון להעתיק את מרכז הכובד ליצירת מקומות עבודה התואמים את המאפיינים של שתי האוכלוסיות, ובכך לאפשר הגברה מהירה של התעסוקה והשכר, תוך מיצוי היכולות התעסוקתיות הגדלות של אוכלוסיות אלה.