אחשורוש והמן היו להם חילוקי דעות.
אחשורוש רצה לאשר כל מיני עניינים והמן דוקא, סתם לא רצה.
שנאתו של המן לאחשורוש היתה ידועה מכבר והמן אף התראיין בעיתוני התקופה על כך.
כאשר המן קלט שהוא לא רק גנב וכפוי טובה אלא גם מתחיל לקבל זהות של אחד ש"רב עם כולם",
החליט להניח את השנאה שלו לאחשורוש ולטפל ביהודים השנואים עליו מדורי דורות,
כך הוא ירויח האמין המן שגם חבריו שקצת זנחו אותו לאחרונה בגלל מזגו החצוף והסוער, יחזור קצת לקבל מהם הכרה כלשהיא.
אבל מה, הוא יגיע לאחשורוש עם הצעה כזו? הוא הרי יזרוק אותו מכל המדרגות.
גם אתה לא מוכן לסייע בידי בענינים השוטפים וגם אתה רוצה ממני שאחסל את היהודים?
ואז נזכר המן שבעירו של אחשורוש יש סיפור מורכב מעל להבנה מוחית ואחשורוש תקוע עם הבעיה הזאת.
בא אליו המן ואמר לו, בא נסגור ענין, אני אאשר לך את מה שאתה רוצה + אשלח לך גם בונוס מהועדה שאני עומד בראשותה.
אחשורוש שמע את הענין, ואמר לו אותי לא קונים עם כסף, אבל אחרי שתאשר לי את מה שאני צריך, הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, אני לא בעסק.
אתם בני דודים, תסתדרו לבד, תהרגו אחד את השני.
מיד "ויקראו סופרי המלך"... והמכתבים התחילו לזרום.
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה,
אינני מרדכי, אבל תקשיבו למי שהיה בשער המלך.יש כאן מעשה פלילי שעם עורך דין טוב ובעל קשרים+עיתונאי רציני, המן ואוהביו יכולים להגיע לאיזה 433 לביקור קצר. (לפחות)
